[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
תודה לך. תודה רבה שהחזרת אותי שוב לעצב ההוא, לתחושות של כל אותם ימים שחורים ומעיקים, לכובד הזה בלב, לסחרור המחשבות שלא נתן לנו מנוח.
מה אני יכולה להגיד לך?
כל כך מבינה את ההרגשה, בוכה אתך, מחבקת ומנסה לנחם. תהיו חזקים, אל תישברו. אנא, אנחנו צריכים אתכם! אל תתנו לרשעי העם לכבות אתכם, להרוס את העתיד שלכם, להותיר אתכם נפולים. אל תתנו להם לנצח, אנא!
שנגיע כבר כולנו לגאולה שלמה, שמחים וחזקים.
אוהבת ודומעת גם בלי להכיר,
דעה.