צמרמורת
אחזתני
ואני חיפשתייציאה
שיוועתי למבט
חם
לליטוף או
לחישה.
עדיין קר
ואין בי עוד
כוח
לעוף ו-
לרצות
להשאר ו-
לברוח
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא :) [ליצירה]
- [ליצירה] סיטואציה מוכרת- נסה גם לברך את נהג האוטובוס (יש עוד מי שנוסע בתחבורה ציבורית בכלל?) ולשאול לשלומו של המוכר במכולת. פני תדהמה הם יעטו לפתע... אבל מסר יקר- זה לא שיר, יכול להיות מסווג כהרהור, דיון וכיו"ב... וזה בסדר, לא כל מחשבה ותחושה יכולה ומוכרחה להיות מתורגמת ליצירה פואטית. לא ככה? המון בריאות וברכות על הרגישות האנושית במתואר לעיל... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך ! [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יקירי, המקצב לעיתים קטוע בעיני ולא זורם. בבית השני והשלישי החרוז הוא "לאיבוד", הייתי מציעה למצוא מילה אחרת שלא תהיה כפילות. ובבית השלישי פעמייםם "אני" כשבשאר הבתים שמרת על אחידות של פעם בודדת. בקיצור- הרעיון (כמו כמעט כל רעיונותיך) יפה, לדעתי עוד יש מה לעבוד על יצירה זו... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה המובא לידיד ביטוי בדימויי טבע וערפילי שמים. אין טובים מהם בכדי לבטא המיית הלב.... [ליצירה]
- [ליצירה] זיכית אותנו שוב ביצירה יפייפיה! את הפייבוריט עד כה (ויסלחו לי כל רבי הכשרון (!) הנוספים הנמצאים כאן בשפע!!!) [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין. חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה: ישבתי לכתוב לך שיר פרטי, בלעדי, רק של שנינו, שאף אחד לא מבין מלבדך ומלבדי, מלבדנו. כאשר סיימתי ניגן לי אותו שיר את נעימת חיינו, אבל את לא שמעת את צלילו... אז כתבתי כאן, מילים שכולם יבינו והם לא יהיו עוד- רק שלנו עדיף, כך נדמה, שנישאר רק אנחנו שנינו את ואני ונבין זה את זו, בלי שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] בעקבות התגובות לא התאפקתי וקראתי שוב- זה כ"כ מקסים בעיני, הבית השני הוא פשוט יצירת מופת! [ליצירה]
תגובות