כשאלוקים שרוי בהוד היה
על ארץ, חיו נצח-לא כרסם עת
אך עתה, כשהכר הטוב אינו קיים-בדיה
עלה לו לפסגה כי חותמו אמת
השקט, ראש אותות אהבתי
בדומיה לעד על לב יהי מונח
סלף הדין אך גם הסכת שועתי
סופם. צפנת זה פענח!
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אפילו אם מדובר על מכות - הרי אלו מכות להגנה עצמית - החיילים וודאי לא אשמים שהם שטופי מוח , אך אין זו סבה לתת להם לעשות בנו כרצונם [ליצירה]
- [ליצירה] כבר ערכתי אותה מחדש ... בטח חבר שלי רצה להשתעשע [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ערוך השולחן" לא התכוונת במקרה ל"ערוך לנר"? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר איכותי! [ליצירה]
- [ליצירה] לרציונליסט! תודה על תגובתך! אם באי דיוקים בלשון עסקינן, אני מסכים אתך. וכבר הרמב"ם אמר שהתורה רק באה לקרב את האמת לשכלנו. כלל לא חובה שכל אחד יהיה תאולוג ממולח. אם באמת עסקינן. אע"פ שהיו ניסים (הגדרות למושג הוא נושא לדיון אחר - אבל אני לשיטתי כמובן רואה הכל כחלק משרשרת הסבות והתוצאות. במובן הזה, מצד אחד הכל נס - חלק מהתכנית האלוקית. והכל טבע. אפשר גם להגיד שנס זוהי תופעה שאין אנו מבינים או אין אנו יכולים להסביר - אך גם לפי זה הרי אין אנו יכולים להסביר מהות של שום דבר... אני מעדיף להגדיר נס כמאורע שבו התכנית האלוקית גלויה ביותר לנו - כל אחד וניסו הוא. בדומה למושג "שכינה" ברמב"ם וראה מה שכתב על הניסים שנבראו "בין השמשות") והיה מתן תורה (בין כהתרוממות שכלית או אינטואיטיבית קולקטיבית או אף כמאורע פיזי) לפי אמונתי, אך חוץ מכך שזה קרה בתוך(!) העולם (-הטבע) אי אפשר לטעון מאום על קיום של שום דבר מחוץ לטבע (שהוא משפט חסר משמעות כפי שציינתי - והוא כמו לטעון שיש משהו מחוץ למציאות) אפשר רק להגיד שיש רובדי מציאות שעוד לא גילינו (ושיכול להיות שאף פעם לא נגלה - לא בגלל מחסום מהותי בינינו, אלא מאזלת ידינו) ולזאת יסכים כל אדם (אפי' אתאיסט גמור ) שהרי לא כל דבר יכול המדע להסביר (וגם לא כל דבר אי פעם יוכל). שוב תודה על התגובות! שבוע טוב! בכבוד, שלכם, רדף [ליצירה]
- [ליצירה] אני מניח שהכוונה היא לכל מי שמתו על צדקת דרכם [ליצירה]
- [ליצירה] "חומת הַכְלם המזויינה הארורה " - אילו חשבתי שזוהי פארודיה הייתי אומר שזה גאוני [ליצירה]
- [ליצירה] קטע מענין המביאנו ישירות לדיון על הפנטאיזם (בהזדמנות) לא ידעתי שיש גם הוגים באתר. כמה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל הקטע באומנות: אין צורה מחייבת אחת לא ליצירה של אומנות, לא לפרשנותה ולא ל"ביצועה". ואפרופו מה שדיברנו קודם, היצירה, כלשונך "מתכתבת" עם טקסט אחר. זהו שהיא רק מתכתבת ותו לא - לא מפרשת, לא טוענת דבר לגביו. מדוע אם כך יהיה מנוע ממנה להתכתב עם הטקסט האחר כאוות נפשה? אפשר להתכתב עם טקסט גם בלי להיות מחוייב לטקסט. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממחיש את השותפות שבזוגיות [ליצירה]
