1/6/2004
ארבעה קוים אנכים
וקו אחד חוצה
ועוד ארבעה
ועוד אחד חוצה.
חמש קבוצות קוים
ועוד שניים ניצבים.
על קיר בטון
בכלא חיי
חורטת קוים לדמותי.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוקיי, התגובה האחרונה היתה מהיוזר שלי אבל זו היתה שותפה שלי. אני לא מחמיאה כך לעצמי בד"כ.. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד עמוק מאוד ויפה. לפני שהגעתי לסוף זה הזכיר לי את הסרט על חנה סנש שיש שם סצינה שהיא מסתובבת בחדר... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את כפל המשמעות שב'קוים לדמותי'. ובאופן כללי, דימוי יפה מאד. הצלחת להעביר תמונה שלמה במילים ספורות. [ליצירה]
- [ליצירה] לך יפה ונוגע.... [ליצירה]
- [ליצירה] למה רק אני לא מבינה מה הולך כאן? [ליצירה]
- [ליצירה] תראה, לי זה משנה, אבל השאלה היא אם גם לכותבת המשפט זה משנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא מנגינה. אהבתי ביותר. אתה כותב מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] או. כבר הרבה זמן לא היה היה "במשפט אחד" כל כך טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי, סיפור מוזר הייתי מוותרת על השימוש הנרחב בשורש "ז.נ.ה". וגם בשורש "ד.פ.ק". דווקא רעיון יפה לסיפור, ואפילו נותן פן קצת שונה של כל העניין הזה של אבידות ופיגועים (למרות שבאמת לא היה צורך להרחיב על ליה והקבוצה שלה, כאילו - מה הקשר ולמה ואיך זה מתקשר???). הוא פשוט כתוב בצורה קצת.. נאמר, אינפנטילית? כל המילים האלה שהכנסת לסיפור, קצת הורידו את רמתו בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. איזו כתיבה מפעימה! [ליצירה]
- [ליצירה] יום אחד, עוד כמה שנים, תיכנסי לאינטרנט, כשהקטנה יושבת על ברכייך והגדול מביט בך מעבר לכתפך, ותראי להם איך פעם, כשאמא עוד לא פגשה את אבא, ועוד בכלל לא ידעה שיהיו לה כאלה ילדים מקסימים, היא ישבה וכתבה כאלה סיפורים יפים ונוגים על עצב, וכמיהה ותקווה. חמודה - הוא שם, הוא מחכה לך. באמת. וזה עוד יקרה לכם. רק עוד קצת.. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. כואב. אף שהייתי חושבת שזה לא יבוא מצבעים ורודים ומבלונד, אלא מחיוך אוהב, ממגע פשוט, מחיבוק, מנשיקה, מצליל צחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] מילה אחרי מילה, שיר אחרי שיר, אתה נוגע בי. כל כך. תודה. [ליצירה]
תגובות