כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
[ליצירה]
אבל למה בעצב שה כן כך?
למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב?
למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר?
אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח?
תגובות