התעלמתי כי
גם אתה
לא
ניגשת לא
אמרת
מ י ל ה
שתקתי כי
גם קולך
לא
נשא
שמי לא
נשמע
ופתאום
התעוררו
לחיים זכרונות
נשכחים ואולי
עוד דברים
שרציתי
לשכוח ואולי
רק פסקו
מספר
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חזק ביותר, עובר, נוגע, מרעיד. מצויין בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר, אם כי- אני לא הייתי מבינה- במקומה ;) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
- [ליצירה] או.קיי, את זה צריך לעכל. אבל- כתוב זורם, נעים וקריא, קולח... לעיתים מקומם, לעיתים מבדר, לעיתים מעציב, לעיתים מעורר הזדהות ובוודאי שגורם לחשוב ואולי יותר מזה- להרגיש... [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, קטיעת השורות לא תמיד נכונה, בעיני.... הבית: מסיר את המנעול יוצא למקום ההוא בלב זכרונות בו לא ביקרתי, כאלבום חתום שלא פתחתי, אותו הריח נותר יפה כ"כ- יכול לעמוד בפני עצמו!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך השב, זה עדיין ביתך ועדיין נמצאים כאן, גם אם מעטים, שמכירים ומוקירים אותך! שיר יפה ביותר, שמחה לקרוא ממך שוב! איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] בהשאלה- נראה לי כי לעולם לא אבין מה קרה בשיר הזה... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] ובשירך שכתבת, ראיתי הכל- רגש וצבע לבן וכחול וניגון מבית אבא התנגן ועמד כעננה, כמו פרח כחופה עשויית בד המתנפנפת ברוח ונושאת שיר הלל על יופי בריאה ונשגבותו של האל. [ליצירה]
תגובות