(לריימונד קארבר). היא קוראת אותו כמו ספר שירה. בלי פסיקים בלי דגשים בלי נקודות. וכשמגיעה לסוף היא נשענת לצד ומעשנת. בפעם הבאה שתרגיש רע תאחז בו בשתי ידיה ותקרא בו מנקודה אקראית.