[ליצירה]
עוד
קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר.
האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו?
[ליצירה]
המ-ממ
אולי לא אבנה כאן דבר, כי אני מעדיף לרחף מעל המילים (כנראה הגיעו לי עד הנה),
אבל
כל כך זורם, כל כך כיף לשטוף מעל השיר הזה
בלי לגעת בו,
ובקצב הקליל שלו (והמעולה)
קל מאוד לדלג עליו
אבל
זה לא קל.
נקודת בונוס: *- "מידי פעמים". נפלא. משחקי מילים הם ללא הספק הדרך לזכות בלבי.
[ליצירה]
ובכל זאת
שווה.
כאילו רק הרגע יוצר את השירה.
והמילים נכתבות על לכלוך.
זו מין קפיצה בארספואטיקה- אל החומר.
שווה.
לעד? כמה שטיפות וזה יורד (או שזה טוש לא מחיק...)