בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טל, לא התכוונתי לזעזע עד כדי כך.. פשוט ישבתי מול המאוורר ובהיתי בו, והרגשתי שאם אני לא עושה עם עצמי משהו מועיל אני פשוט נכנסת לתוכו בכח... לא שהשיר הזה זה משהו יותר מועיל, אבל לפחות עוד יש אצבעות... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן. כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך. וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע. ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין. פשוט נאמין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. מה קרה לך? איזה אורך??? חודש לא הייתי פה, נראה שדברים קצת השתנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] ישי, יפה. עצם הכתיבה על רעיון שכזה נותן תחושה מיודחת. (כ"כ פחדתי שתכניס אותו לגיהנום!..) [ליצירה]
- [ליצירה] אלומה, צר לי, ממש לא הלך לי. נסיון קלוש. [ליצירה]
- [ליצירה] ליתר ביטחון בדקתי במילון. לפי מילון ספיר הצדק עימך ואני טעיתי, קבלי נא את סליחתי. במילום אבן שושן אין כלל התייחסות לצורת הרבים. [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, מי יודע?? איפה אתה???.... [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יודעת מי בעלי הדו שיח. אבל הוא מדהים ומיוחד. אהבתי את ההסמקה בסוף. הבנתי מזה שאתה די מבסוט על עצמך, למרות שמדי פעם נחנקת. שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר. לא יאומן אבל אהבתי. השורה האחרונה מקסימה.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] כשיצאתי מהבית כנסת הבטחתי לחיילים שנחזור יחד איתם. חייבים להאמין. [ליצירה]
תגובות