[ליצירה]
קודם כל:צווחת התרגשות והפתעה. איזה כיף לראות את קשישי האתר מפציעים מדי פעם - והשבוע זכינו לביקור של כמה אורחים חשובים....
ולעניין: סיפור חמוד כהרגלך. אבל אתה מסוגל ליותר. הקטע של הויכוח מתוק לחלוטין, אבל הסיום הוא די בנאלי וצפוי.
[ליצירה]
ראשית - לעולם אינני מגיבה על שיר ב"מבט ראשון". אני קוראת אותו לפחות פעמיים.
שנית - ייתכן שהשיר נבע מתוך רגש של אהבה לארץ, אך בעיבוד הסופי, בעיני, זה לא עבר. יש כאן התייחסות לשקיעה, שהיא לא ייחודית דווקא לארצנו הקטנטונת...
(ואני מזכירה שכל התגובה היא מתוך הראיה המוגבלת שלי. אפשר שאחרים ימצאו בו את מה שאני לא מצאתי.)
[ליצירה]
מכל כיוון שאני מסתכלת על השיר הזה, אני מוצאת רק איוולת ובורות.
מעבר לשגיאות העובדתיות הגסות ולהכפשות נטולות הבסיס, השיר מבולבל ורצוף ביטויים סותרים.
מצטערת אם הייתי בוטה מדי,אבל לדעתי יכולתי להתבטא אפילו ביתר חריפות.
[ליצירה]
תודה. זו כפפת גומי - והיד השניה עשויה מחימר.
הפוקוס - אני מקוה לפגוש אותו יום אחד באופן אישי. בינתים אני עובדת על אוטומט.
(בתמונה הזו הפוקוס ידני, וזו הסיבה. זה הפילם השני שצילמתי כ"צלמת". וסיבה נוספת - התמונה הרבה פחות גרועה במקורי, והיא נהרסה כתוצאה מהעליה לרשת.)
[ליצירה]
הכתיבה, בהרגלך, חדה וטובה.
אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לתוכן.
הוא קשה לי, קשה לי מאד לקרוא ביקורת כל כך נוקבת. הצרה עם שירים, שאי אפשר להתווכח איתם, כי הם לא מדברים עם ההגיון - הם מדברים עם החדות שלהם עצמם ועם הרגש.
הייתי רוצה לדעת למה את מרגישה וחושבת את מה שהשיר הזה צועק.
[ליצירה]
היא לא פורסמה שוב. פשוט מאד, נוספה רשימה של יצירות אקראיות תחת היצירות החדשות, וגם אתה, כמו רבים אחרים, נפלת קרבן להתעללות העיצובים החדשים המתרגשים עלינו בהמוניהם.
תגובות