[ליצירה]
וואו
הרבה זמן לא ראיתי תגובות חריפות כ"כ לנושא כה יומיומי (או חודשי, ליתר דיוק) וטבעי.
חוץ מזה שהשיר באמת "בוסרי" ולא אמין, אני לא רואה פה שום סיבה לערב כוחות עליונים כלשהם.
לפעמים יש לי תחושה שאנשים מנסים בכח למצוא מה מפריע להם ומה פוגע בהם.
פמיניסטיות נעלבות מגברים שנושמים, לעניים מפריע שעשירים מצליחים, יהודים ממציאים לעצמם אנטישמים, והיידיש חוגגת...
יש נושאים שלא כדאי להעלות באתר הזה וזה ממש אבל ממש לא אחד מהם.
תשחררו קצת חיים מעצמכם. כ"כ קפוצים ונעולים.
תחייכו קצת, זה לא יזיק.
שן (-:
[ליצירה]
שיר מעורר חזרה. רק לאחר מספר קריאות השיר מובן במלואו.
נראה לי קצת מאולץ לחפש בכל דבר 'התנתקות' ואת אלוהים וכל זה (ואולי כן לזה התכוון המשורר בשירו). תנסו לקרוא בלי לכפוף את השקפת עולמכם. בלי לאנוס את הכתוב. פשוט לקרוא. לקרוא פשוט.
[ליצירה]
עוד שיר נפלא של המטומטם
שוב בוקע אל העולם
חייו המיוסרים וכל הקורות
אהבות אכזבות ושאר ירקות
אך בלא לדעת את העניין
השיר לא תמיד נראה מובן
ומתוקף היותי חבר
לא אגלה את כוונות המשורר
לו רק יכולתם לנחש את נפשו
הייתם מגלים עוד טפחיים בשירו
אך אשאל נא גם אותו
פרוזאי יקר שכמותו
האם מה שכתבת נכון
וראש אחר דיבר משלך הגרון?
[ליצירה]
[ליצירה]
תמי יקרה, שכחתי לציין, בקשתך לתקווה, אמלא ברוב חן, לא אגיש לך שדה, של ורדי השעה, כי אם פרח יחיד, שצורתו הכי נאה, ורד יחיד עם חיוך משגע, שמרוב חיים עומד הוא להתפקע.
[ליצירה]
חבל שנגמר הדבר ביניכם בצורה הזו.
אגב, אני חלוק על סיווג המכתם כ"שיר", בגלל אופי הכתיבה שלך עם כל הנקודות, ומשפטים ארוכים (אמנם משולבים בחרוזים).
אולי קטע?
אולי השיר הזה הוא הספד?
[ליצירה]
איזה שיר פסימי. היחסים נגמרו, אל תקימי. השגרה חדרה, אהבה נמוגה, לא רק חמה נפלה, גם נפש המשורר בקרבו נַבְלַה. אל שאול תחתיות, אהבה בצינוק, אולי בבוקר, אולי, במקום רגבים, תשובי אַת את שלך לינוק.
תגובות