כל היום בין המסמכים, היתה נבורה. רשימות מספרים ורוב מלל בלי שיטה, במשקפיים נפולות, בישיבה. ידיה מחטטות, מעלעלות בהתמדה. כל היום למעט הפסקה. שלושים דקות במסעדה, אני לידה. אין דמיון, בלי שום השוואה, רוחה בשמים, גופה לצידה.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה מאוד ברוך שובך. יש עוד כמה בשובך שזוכרים... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] תודה צחית. כעת, אני באמת לא מרוצה מכמה דברים בשיר. כמו הבית האחרון שצריך להיות איכשהו הפואנטה של השיר אך מתפקשש באופן הכתיבה שלו. גם את ההערה שהבית השני צריך להתחיל במילים "אז חציתי", לקחתי לתשומת לבי. [ליצירה]
- [ליצירה] שמח שהאקראית יודעת להחזיר אותי לכאן מדי פעם [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי. רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות. אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה) [ליצירה]
- [ליצירה] שאלת הסמיכות שהזכרת בדבריך מאוד מענינת ואף זיהוי הבעיה האחת שמולה עומד אברהם. קצת מיעטת בדברים לגבי יצאית ההסטוריה שלנו לדרך מהרגע הזה [ליצירה]
- [ליצירה] הלבן שוטף הכל והאבנים מקבלות את צבע התכול של המים עיקול החומה מגוון מתמונות חוף-ים רגילות שהם בעלות חיתוכים לכיוון אחד. וכמובן הצופה שמביט בכל הים הזה והוזה. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה.. מסמן לעצמי שצריך לעבור על עוד כמה שירים שלך.... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] / נהדר. [ליצירה]
