הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
'זו שכונה נחמדה, כמו שאתם יכולים לשים לב'
קצת ציניות, קצת יותר דיכאון, קצת רחמים והרבה דמיון. אם יש לכם סבלנות וזמן - שבו לקרוא, אם לא - אז בפעם אחרת.
שימו לב - למוכר הפוצח בשיחה, לא מתוך נימוס או סקרנות, אלא כממלא את חובתו בהתלהבות. לצמאון החברה ושאיפת ההתבודדות של הסופר. לגברת הנינג שהיא מספיק צעירה כדי לרצות לחיות ומספיק זקנה בשביל לוותר על המבוכה. לנסיך מהאגדה, שבגלל אשה שקע ביאוש ובגלל אשה נזכר בתקווה. לכותרת - 'השכן', שבסיפור הזה היא מילה נרדפת ל'זר'
בברכת 'לחיי הספרות בהתהוות'
לילה טוב
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אולי די?
גם אם הרגשות עמוקים, כואבים ואמיתיים, זה לא שירה.
צורה מגושמת, סגנון רדוד, סאטירה ילדותית ברמה של תכנית וויכוחים ברדיו.
אולי לשרון זה מגיע, לנו לא
[ליצירה]
פולק - אתה מחפש פיתרון או צדק?
אפשר לפתור את בעיית הפליטים בלי להחריב את מדינת ישראל, או שאפשר להתעקש על צדק (חרב פיפיות חסרת רחמים) עד קץ הימים ועוד אחר כך.
לגבי ז'נבה - יוזמה חמודה וסהרורית שמבוססת על המון הנחות, בין היתר על שיתוף פעולה מצד הפלסטינים, אשר, כפי שציינת בתגובה אחרת, לא באמת יכולים או רוצים לכפות על עצמם שיתוף פעולה. (אתה באמת מדמיין את המוני התומכים של סאיב עריקאאת מונעים מהחמאס לשלוח מתאבדים וקסאמים?)
[ליצירה]
הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר.
מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור.
'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה?
תודה
[ליצירה]
אהבתי
הפער הנורא בין הדמיון הסוער והמילים הדוממות.
מתחיל בתמונה מעוררת השראה של דף חלק, דמיון מפליג ואפשרויות פתוחות.
ואז הדיו הנשפך קוטע את החלום וחורט בגסות הברות חוזרות (גלופות, עול הזמן המצטבר) ומה שנותר זו מצבה דהויה על קברה של ההשראה.
תודה רבה
תגובות