לו מותר לחנך.
ולי? אסור.
לו מותר להביע דעה.
ולי? אסור.
לו מותר לשתוק.
ולי? מותר בדוחק.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה לא, מדובר על משודכת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ידידה היקרה, א. לגבי אביאל - לי הדל, הזדמן מספר פעמים במציאות שבה היו רגשות וכו', לומר דברים מעין אלה למשודכות. ולמעשה המציאות המתוארת בפרק הקודם של: "איזה משפט חמוד היא אמרה עכשיו, היא כל כך חמודה." – חשב אביאל לעצמו, ומבלי-משים פלט: "אוף, עבר לי משהו בראש, אבל אני לא יכול לומר לך אותו." - "דבר טוב?" - "כן..." – השיב אביאל מתוך מבוכה. - "אז תאמר אותו." - "את בטוחה?" - "כן." - אביאל נלחץ קלות, ואמר מתוך מבוכה גדולה: "אודליה... המחשבה שעלתה במוחי היא... שאת ממש ממש חמודה." היא מציאות שאירעה הלכה למעשה לפני מס' חודשים ביני לבין משודכת (לא! אני לא אביאל! אבל לפעמים אני מכניס דברים מסוימים מהעבר שלי לסדרה... ולמעשה, כשאני מהרהר בזה כעת-גם כל התיאורים בפרק הזה (מלבד כל המעשה עם "יקירתי" שהוא פרי דמיוני הקודח - אני לא נוהג לתת דרור ללשוני במילים מעין אלה, ומלבד השאלה בסף הפרק, שיועדה על מנת ליצור רמה מסוימת של מתח), הם דברים שאירעו לי במציאות.(בסיפור על המשודכת לשעבר של אביאל שהוא לא זיהה אותה, שונו פרטים מהותיים, על מנת שלא יהיה מצב שהיא תזוהה.) ב. לגבי אודליה - אודליה היא מסוג האנשים שאינם מפנימים את הכלל "לא כל מה שחושבים צריך לומר" וממילא היא אומרת דברים מרובים שאינם במקום. ואצלי - כשמגיעים למצב שיושבים אחד ליד השני על הספסל, אני בד"כ זה שמעיר על זה מתוך סיפוק. (אגב - מדוע הענין מעורר בך חוסר נוחות? האם כדאי שאחדול ממנהגי?) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה הילה היקרה - אשתדל להתייחס לטענותייך, אחת אחת, בלנ"ד - א. "לא מתאים לדבר על קשרים אישיים בשיחת הטלפון השניה" - הכיוון שהסדרה מתקדמת אליו, הוא שאודליה (בגלל אישיותה המיוחדת) אומרת כל מה שהיא מרגישה, והדבר מאוד מקשה על אביאל (ראי סיכומו בסוף "הצד שלו" המקביל לפרק זה). ב. "ממש מרגישים שזה לא אמיתי" - אני מצטער אם נכשלתי בהעברת הרגש האמיתי שבסיפור, ואם חשת שהסיפור מדומין. ג. "הם עדיין לא בדקו את העניין השכלי" - הענין השכלי מתברר בד בבד עם הענין הרגשי, אין פה "שלבים שונים" שבאים זה לאחר זה, אלא הכל בערבוביה. ד. "והיכן כל הבירורים?" - הבירורים היו בפרק הראשון בסדרה, בצד של אביאל - לא דברתי אליהם מכיוון שלא ראיתי צורך, ובצד של אודליה - הצגתי את החלקים בהם שחשבתי שרלוונטיים להמשך הסיפור (פרטים על הדמויות של דניאל ואלישע). ה. "לא היה עוד מרכזניק שלא חקר עליי איך אני נראית" - אני מצטער לומר, אבל אני לא מאמין למשפט הזה. אשמח מאוד להמשך תגובותייך, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קובי היקר - לא פירטת בתגובתך, מה במחשבות שהובעו בפרק, נתפס בעיניך כבלתי-אמין, אם תעשה זאת - אוכל להגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה עידו היקר, "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם" וגו' - פרעה חולם - וגם המציאות שלנו נדמית כחלום, כי היא בלתי נתפסת. (וע' בירושלמי תענית פ"ג ה"ט במעשה דחוני המעגל - סבו של חוני המעגל הידוע) ורובד נוסף - שר המשקים שוכח את יוסף, ויש כביכול ייאוש, אבל באמת ד' מסובב את הכל לטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אילנית היקרה, הסיפור על האח של יוסף הוא סיפור אמיתי שקרה לאדם מאוד קרוב אלי, בימים שלפני כתיבת הפרק, ומרוב זעזוע הכנסתי אותו - על כל פרטיו - לפרק. האמת היא שהסיפור לא היה מתוכנן מלכתחילה להכתב בפרק, ורק בטיוטה הסופית של הפרק החלטתי להוסיף אותו. חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קוראים יקרים: במלאות שנה לסדרה (הפרק הראשון פורסם בחנוכה אשתקד), רציתי להודות מקרב לב לכל אחד ואחד מכם. התגובות שלכם, המעורבות שלכם, וכן, לפעמים גם ההצקות שלכם, מחממות את הלב. מראש תכננתי לכתוב סדרה קצרה בת 10 פרקים, שתתאר שבוע בחיי מרכזניק ומרכזניקית, אבל בשל הדחיפה והעידוד (גם האיומים ברצח...) המשכתי עוד ועוד. וגם על זה אני מודה לכם. הסדרה העניקה לי הרבה, ואני מקווה שגם העלתה חיוך דל על פניכם. ברצות ד', לקראת שבת הבאה, אפרסם עוד שתי יצירות הממשיכות את סדרת השיחות עם קונה הכל; ולקראת שבת חנוכה, תפורסם יצירה ייחודית, עם הפתעה עבור הקוראים של הסדרה, על מנת להודות לכם על כל מה שעשיתם עבורי. שוב אומר תודה. בברכת שבוע טוב ומבורך, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אני בכונה כללתי וכתבתי: "צפון למצפים לשבת בביתך הגדול והנורא", על מנת לכלול את שתי הכוונות. וייתכן שיש טעם לפגם במעשי - אני צריך בלנ"ד להתבונן בכך. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מיכל היקרה, האינך חושבת שיצרתי בצורה מכוונת את שפתו של אביאל בצורה שבה היא נכתבה? [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה כמענה לתגובות הנלבבות: מיכל - מנהג אשכנז הקדום היה שמסדר הקידושין מקריא לפני החתן את מילות "הרי את" וכו' (שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא), במילה "לי" חששו שמסדר הקידושין יקריא אותה כמות שהיא ומישהו עלול לחשוב שהוא זה שמקדש את הכלה, ולכן תיקנו שבמקום לומר "לי", ושהחתן יחזור אחריו, הוא אומר לחתן "זאגט 'לי' " - כלומר "אמור את המילה 'לי' ", והחתן כמענה אומר: "לי". לוגן - כדרכו של סיפור, הוא מתגולל הלאה. כך זה בחיים האמיתיים, השיחות היום יומיות לגבי הצעות שידוכים וכדומה, לא אורכות יותר מדקות ספורות, וכך השתדלתי לעשות בסיפור. אם תקרא סיפורים נוספים בסדרה - תראה שבכל אחד אנ משתדל להתאים את העלילה למציאות. [ליצירה]
תגובות