אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יום השנה? תגלו למי שלא מבין. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אוי חברים, אילו ידעתם מה עומד מאחורי כל זה... בשלב זה רק אומר לכם זאת: הרווח בין המילה האחרונה לבין סימן השאלה אינו מקרי, וגם לא הסוגריים על המילה הראשונה... [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו איזה מזל שהגבת על שירי וגרמת ליל הגיע לכאן... אחרת מי יודע כמה זמן היה לוקח לי לגלות את זה. מה זה יותר צעירה ? בת כמה את עכשיו וכמה היית אז? שיר משגע ורהוט וכאמור, מלא בתום-נעורים שאין משלו על עפר... [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך אתה זה פשוט שי דוידס. מהשירים ה"הם" שלך, האהובים עלי במיוחד. שאתה הולך לאיבוד בתוכם, כמי שנשטף בגל גדול, ומוצא את עצמך בסוף במין זיכוך. עשה לי את זה - גם בקריאה שניה. אגב, כשקוראים קשה להבין אם יש שם רק אַתָּה או גם אִתָּה. אולי כדאי לנקד (ואולי לא? ;) ). [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. דיבר גם אלי מאד. זה באמת שינוי דראסטי. [ליצירה]
- [ליצירה] :( הצלחת להעציב אותי... סיטואציה די מוכרת לי... גם לי היה שותף... גם לו היה חבר... [ליצירה]
- [ליצירה] תודות למגיבים, וגם התייחסות לתהייה חוזרת: לגבי הבית שמגלגל את השורש ט.ר.ף בכל מני הטיות. זה נובע (בדיעבד, זה לא ממש מודע) משני דברים: 1. להעביר את הבלבול שנגרם לדובר, וכמו שמישהי אמרה כאן "הנשימה שנעתקת". גם השפה נעתקת מפיו והופכת למצומצמת, ממש כמו החזרה המגומגמת על "כמו, כמו". 2. ט.ר.ף = טרף אבל גם טירוף... אני חושב שזה עובר איפהשהו בתת מודע בזכות המצלול, אבל אולי לא. ושוב תודה, הוא באמת היה יפה מאד אותו אחד :) [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם איה באמת רגיש ויפה וקסום... ועוד כמה דברים במסרישי :) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק אם אני מבין נכון הוא מאד פוליטי (ולא רק חברתי). יוצא נגד חוסמי כבישים למיניהם ? כתוב מעולה, בכל אופן. ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה חבר'ה :) שי - הוא טרם עזב, הוא עוזב השבוע, ולשם שינוי לא בגללי... יש לי נטייה לכתוב על דברים כאילו כבר קרו, אולי מתוך תקווה שכך לא יקרו (חיפוש התחליף וכו'). [ליצירה]
תגובות