אני מכיר בגמגום שלי
ונושא אותו אל, על
חשבון ארצי עלי כותרת
ושפת לא ידעתי
אשמע
כקרקור בטן רעבה
מאדמה חרושת כתרים
ודברי טעם
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כרובי היקר שבכרובים! בעצם כולם כאן מגמגמים. השאלה האם ברבות השנים, מצליחים לעלות. והשאלה החשובה באמת, האם תוכל מתוך הקרקור להוציא אמת חבויה ולהעיף מילים באוויר. זה תלוי בך ובמוזה ובמאורעות שיש בחייך. אם תשאל לדעתי, אתה בכיוון הנכון, שכן השיר הזה מלא חן ויושר גדול. ללא מסכות. אהבתי. אני מכתירה לך את כתר אהבת דנדוש. לא הרבה, אבל בכל זאת, כתר... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך דנדוש מי יתן וכל סלסולייך יעלו במעלות הגדולות של המילים כל טוב וקול כרוב [ליצירה]
- [ליצירה] מי כמוך, כרובי, יודע מה היא אדמה חרושה ודברי טעם... אהבתי את ה"שפת לא ידעתי אשמע" [ליצירה]
- [ליצירה] הלא. ה'לא' שובר את תחילת התיאור הראשון של ענני הזהב. [ליצירה]
- [ליצירה] מתעתע קצת. הכתיבה על החוצפה היא חוצפה בעצמה. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] שניונית. בגלל שהיא יותר מלאה (ולא רק הניקוד). גם אצלי יו"כ אינו כזה. כאן הוא שקט מדי. לי מתאים יותר רעש לבן. מה התשובה? [ליצירה]
- [ליצירה] לא פה אין, אלא פה יש. [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר הוא, שאחרי סיום הכתיבה הבטתי בשיר, והוא הזכיר לי את השירים שלך, במבנה, בתיאורים (אולי לא בנושא). והסבר: הים לא מבטא רק חוסר יציבות. כאחד שבהה מראש הנקרה אל פני הים כמעט כל ערב, מנסה לתפוס את כל כיווני הגלים בבת אחת, הים הוא ביטוי של ריבוי. האדמה בשיר היא אי, ולכן חלק מהים. אולי כאן הבלבול עלול לפשות. באופן כללי, אני לא אוהב להשתמש בדימויים כמגדירים את השיר. זה כמו המילה סימלי. תודה על ההשקעה ועל ההבלטה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] התבגרת לי והנה חולפת לה עוד תמימות נעורים, ישי, אתה הולך ומתבגר. תפסיק. אבל תמשיך. טוב לשמוע. ענק לשמוע. ענק וטוב לשמוע. הענק הטוב זה טוב לשמוע. המשך להתקדם להרמוניה שמעבר למילים, כי עם המילים אתה כבר שלם. עכשיו אפסיק להטיף לך טיפות של געגוע, ואקשיב. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] לא אחרי לא אחרי, בתוך פורים, בזמן המשתה. [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר אני חושב שדווקא זה שלא תרגמת את 'מזוזה', נתן לשיר משמעות דתית-עצלנית ולא סתם-עצלנית. יש כמה טעויות כתיב, אבל למי אכפת? הפאנץ' ליין מעולה. [ליצירה]
תגובות