הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
תמונתך מול עיניי
כל יום
כל ליל
ולפתע, צופה אני שוב בך וכמו רואה דבר חדש
שעד כה לא נתתי לעצמי לראות,
כצליל מנגינה יוצא מהתמונה
כשקצות אצבעותיך על מיטרי הגיטרה
מלאות שלווה ונחת פניך,
רואה אני את הרכות שבידייך, שבשפתייך,
מרגישה אני את החום והאור הקורן מגופך
ופתאום, עובר בגופי קור עז וצמרמורת ישנה
כך בשניה דקה,
שפתייך מכחילות והדממה פושטת,
...
ורק התמונה והזיכרון עים החיוך מלא החיים בי נצרבים
ולא עוזבים.
[ליצירה]
יורם תומר ומעוז צור יקרים...דברים יפים אמרתם ואמן..
יורם, המילים ב'ציפור לבנה' נכתב לאדם אחר ..אך בזכות תגובתך..הסתכלתי עליה הפעם בצורה שונה...ולקחתי את מילותיי לעמוד בהם בעצמי.
תודה רבה שהארת את עיניי.
מעוז צור, הדברים שאתה כותב תמיד משרים נחת ומחממים את הלב. תודה.
ושוב תודה לשניכם. 8)
תגובות