ישבתי לכתוב לך תודה לאיה שחר שעיבדה ושיפרה את השיר המקורי | |
| נשלח | מעמוד היוצר |
|---|
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הרבה רבה יותר טוב. יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי בעיה עם הסיום של "בלי שיר"... בעיני זה מוריד מהערך של השיר... וכבר הגבתי על הגרסה הקודמת בעניין הזה. מה שכן זה נראה כאילו יש סתירה פנימית בשיר: "אז כתבתי כאן מילים שכולם יבינו והם לא יהיו - רק ביננו" אבל שים לב שנכתב השיר, ונכתבו המילים! רק שאינם מתייחדות דווקא לזוג בשיר. ומצד שני: "ונבין זה את זו, בלי שיר." למה נכתב פה שאין שיר??? הרי ודאי שיש! לעניות דעתי, העניין הזה, ששיר שלא מייחד את הזוג לבדו לא נחשב "שיר", אינו נכון כלל. אבל פה זה כבר עניין של תפישה, ואשמח לשמוע את דעתך על כך! [אני עדיין בשלי, הגירסא הראשונה הייתה לדעתי הכי טובה.] ערב נעים! [ליצירה]
- [ליצירה] איש התווים היקר, א. הגרסה הראשונה הוסרה בגלל תקרית מביכה של ויכוח בין המגיבים שהדרדרה להשמצות אישיות, דבר שהעכיר את באווירה הנימוסית והמפרגנת באתר (גם בקורת עניינית יכולה להיות מפרגנת ופוריה. בזכות הביקורת שיפרתי הרבה שירים שלי. דוגמה, ראה דברי התודה בסוף הגרסה השלישית לאיה שחר שהפכה, לטעמי, את הרעיון של הגרסה המקורית לשירה פואטית). ב. הייתי משייך את השיר לארספואטיקה - כלומר: שיר שמבטא מסר על עצם כתיבת שירה. במקרה הזה מדובר שהקשר האישי באמצעות שיר, לא צלח ולכן הכותב אומר: " שיר שמובן לכולם - השיר הנ"ל - אינו מבטא את הקשר הזוגי, וגם בלי שיר יש דרכים ליצור קשר בין בני זוג". שים לב שפעמים רבות שירי אהבה הם מונולוגים של האוהב לאוזני נאהב. קשר בין אוהבים הוא דיאלוג אינטימי בין בני זוג. כוונתי בשיר הזה היתה לומר באמצעות שיר שפונה לקהל הקוראים, שהרעיון להביע את הרגשות במונולוג עשוי "לפספס" את הדיאלוג הזה. לסיכום: המסר הוא לקהל הקוראים. הדיאלוג הוא של זוג ויכול להתקיים גם "בלי שיר". בעבר כתבתי גם שירי אהבה שהם דיאלוגים. אני מקווה שהסברתי את גישתי היטב, וזכותך לא לקבל אותה. קרא את השיר שוב ותראה אם הוא תואם את ההסבר לגישה שלי. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת... אהבתי יותר את הגירסה הקודמת. היא הרבה יותר ישירה ופשוטה, ועם זאת מתוחכמת, וזה יותר מדגיש את האמירה לטעמי... (אמירה נוקבת להפליא!) [ליצירה]
- [ליצירה] א. תודה לשי ולכל התגובות- גם בשמי. ב. אני עוד הייתי מבצעת עריכה עם חיתוך כמה מהשורות- מסר, ביננו כבר התכתבנו על זה, ואני נשארת בדעתי,יש מילים שעוצמתם נבלעת בשורה בה הן ממוקמות: למשל- המילה "שיר" בבית הראשון- הייתי מורידה אותה שורה שתעמוד בפני עצמה שהרי היא- היא העניין. ועוד- המילה- "עדיף" מבחינתי ראויה, גם היא, לשורה עצמאית. ואולי זה סתם עניין של סגנון... בכל מקרה- אהבתי מאוד את הגרסה הראשונה- כפי שכבר הגבתי עליה, והגרסה הזו- למרות שבסיסה והרעיון שלה זהים- שונה במאוד. זוהי יותר שירה בעיני (וסליחה על חוסר האובייקטיביות) ולמרות זאת ואולי- בגלל זה- הגרסה הראשונה היתה מקסימה, משהו בתמימות ובפשטות שלה נגע. לסיום: זיכית אותנו בדיוני שירה פורים ומפרים ולהיות והיינו עדים לתהליך של יצירה אמיתית, התפתחות והבשלה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים, אהבתי את העובדה, שאותו שיר בשלוש גרסאות שונות מתקבל ע"י יוצרים שונים כל אחד לפי טעמו וראות עיניו. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל הסגנון הפואטי הוא אישי - כל אחד לפי טעמו. זהו סוד קסמה של השירה ואני שמח שהיה לי חלק ברב-שיח על סגנונות השירה השונים. תודה לאיש התווים, לשי דוידס, לאמילי, לשיר שפירא, וכמובן ל א י ה ש ח ר שתרמה גרסה משלה שהיא האהובה עליי ביותר. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] לאיה החביבה, שבתי ותיקנתי את השיר כפי שהצעת. אחרי הכל זו הגרסה שלך שאותה בחרתי מכל הגרסאות והיא צריכה להיות כפי שהיא נכתבה. שוב תודה מקרב לב. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] כל מה שיש לי לומר, מאיר כבר כתב. אני אוסיף, שאת השיר הזה אני מצטרף לאוסף השירים שקטפתי מהאתר ושם אותו בראש האוסף. ולמאיר אומַר: כל הכבוד! בשביל לכתוב בקורת כזאת צריך להיות חכם (מחמאה). בשביל לכתוב שיר כזה צריך להיות מוכשר (הערצה). בשביל להוציא לאור צריך להיות "מַאלְיַן" (עובדה). אז אשריך שיש "צורה" ובתור תפרן, אתה מקבל את זה בחינם. [ליצירה]
- [ליצירה] סופר? סתם! סתם! סתם! אני לא מתכוון ברצינות, אבל תראה שניים שאהבו שעור כימיה, קדו למלך שבדיה וקיבלו את הפרס, ואיפה אנחנו עם יצירות הבוסר שלנו. לא שאהבתי שעורי כימיה (העדפתי מתמטיקה) אבל אני חושב שאתה פשוט מפסיד. שרשור של חלבונים דומה מאוד לכתיבת חרוזים, ולכן כדאי לחשוב פעמיים לפני הצלצול להפסקה. אני מקוה שאתה מקבל את הדברים ברוח טובה [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי ידידי, השיר הזה מכיל שני חלקים. חלק ראשון הוא הפנטזיה. אני מפנטז שהיא מסתכלת בי, אני מנחש שהיא מפנטזת עליי. ואז בא החלק השני: ההתפכחות: זו רק פנטזיה שלי שהיא מביטה בי. כן - זו מהותה של הפנטזיה ! [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא, שכאשר כתבתי את השיר, לא שיערתי שהוא יעורר מהומה וחילוק דעות כאלה. בעיניי זה שיר פשוט ועם זאת נוגע בנימים נסתרים שלי ומסתבר בדיעבד של הקוראים, בכל אופן, תודה למגיבים, למחמיאים ולמסתייגים, כי עצם ההתייחסות הרצינית ליצירה זו היא מחמאה עבורי. תודה לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] יונתן הקטן, באמת אתה גדול כבר. אתה עומד עם שתי הרגלים על הקרקע ואינך מטפס על עיצים. מי יתן ונשוב להיות עם אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. זה כל כך מדויק. זה מה שקורה כשאוהבים ופוחדים לאכזב. ואחר-כך בא החיבוק, ופיזור החששות, ואולי גם לה זה קורה כשהיא קונה לך מתנה. תארת ברגישות יוצאת דופן את ההליכה על הבהונות בהיכל האהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה כתוב היטב ונשמע אוטנטי. כתוב בגוף שלישי. מי היא? אולי משתמע שזה צריך להיכתב בגוף ראשון, אבל את מעדיפה להסתכל על עצמך מהצד, ושהמחול הסוער הוא הלבך פנימה. תקני אותי אם אני טועה ! [ליצירה]
- [ליצירה] פיקאסו ? מדהים. האמנם תמונה של פיקאסו ב-"תקופה הכחולה" שלו ? [ליצירה]
- [ליצירה] אסנת יקרה, חבל להתכלות, להישרף.... גם הוא פגע, הלך, בא, זו דרכה של אהבה. האהבה היא חלק ממך ולא משהו שכדאי להעניק למי שפוגע והולך לדרכו. שמרי עליה ותמצאי עם מי לחלוק אותה, מישהו שראוי לזה, ראוי לך. ועוד משפט של חכמת חיים: "אם מישהו מנסה להעליב אותך - זו בעיה שלו. אם את נעלבת זו בעיה שלך". [ליצירה]
תגובות