הסוגריים קצת הפריעו לי..
אולי כדאי לחשוב על דרך לכתוב את (נוסע בקברו) בלי הסוגריים לשם הזרימה..
(ובדיוק קראתי לא מזמן על ענבל פרלמוטר סולנית המכשופות שמצאה כך את קברה..)
[ליצירה]
רעיון חזק!
הסוגריים קצת הפריעו לי..
אולי כדאי לחשוב על דרך לכתוב את (נוסע בקברו) בלי הסוגריים לשם הזרימה..
(ובדיוק קראתי לא מזמן על ענבל פרלמוטר סולנית המכשופות שמצאה כך את קברה..)
[ליצירה]
השיר הגיע למולצים פתאום, ראיתי שהוא פורסם מזמן ואני מקווה שהנאמר בו יקרא על ידך במבט של אחרי, של נגמר.
בכל זאת הרגשתי צורך להגיב:
שבשבילי השירים שיכורים מדיי. בשבילי הם טובעים מדיי. בשבילי השירים זועקים אך מכוסים מדיי. ויותר מכל, בשבילי השירים קצת מוכרים מדיי, אמנם לא ברמות בהם מובאים הדברים אבל זה מספיק קרוב כדי שהם יהיו כואבים מדיי. (והתגובות - קצת מנותקות מדיי).
אני ממש אשמח לשמוע שכבר אין תוקף ממשי לכתוב פה. תודה לך.
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
מדהים. הפיכת התמונה שרוב האנשים רואים כנוף מרהיב שמרחיב את הנפש לתמונה מלאת כאב. ואולי גם זה חלק מהאמירה - שיש אנשים שבורים, מדממים אבל הסביבה שלהם קולטת אותם כאנשים מאושרים ואפילו שואבת מהם כוחות. אהבתי שויתרת על המילים "שמש" ו"שקיעה" בכל השיר הזה, זה לא נותן לקורא לקפוא על תמונה של שקיעה אלא הוא מחוייב להמשיך ולראות אדם מול העיניים.
אולי הפתרון יגיע ברגע שהשקיעה תתבונן על עצמה ותראה את הפאר שהיא יוצרת, את הפאר שבה (באיזשהו מקום דומה להתחדשות שמדבר עליה השרף בתגובה שלפני).
ממש תודה לך על השיר הזה.
[ליצירה]
תודה רבה לך על התגובה! עכשיו גם אני שמח שתוקנה התקלה (והאמת שבכלל לא ידעתי על קיומה). ואת צודקת לגבי השיר, הוא מאוד בוסרי גם מבחינתי אבל קצת קשה לי לגשת לשיר ולשנות אותו אחרי שהוא נכתב. אולי בהמשך...
תגובות