[ליצירה]
ולדעתי,
ב"ה
הזמן הוא נתון, נתון לנו. אנחנו אלה שעוברים בתוכו מצירוץ כזה, ולא יכולים לעצור. הכל תלוי בנקודת המבט. ובכ"ז, אם תנסה לשער בדמיונך רגע כלשהו שהיית רוצה לשמר - נשמר, אם תנסה לדמיין שהזמן לא זז באותו רגע, אולי תראה שדווקא הנצחיות שלו יכולה לגרוע מהיופי, והרגעיות היא מה שעושה אותו למה שהוא... רגע.
[ליצירה]
מה?
להקפיץ את הסיפור החמוד הזה? איזה סיפור חמוד?! כמעט חטפתי התקף לב מחדש בכל שורה. נראה לי שנלחצתי כמו אמא של המספר בערך.
איזה יופי זה, הלוואי שגם אני הייתי יכולה לא להתקבל על הדעת.
[ליצירה]
הו, שמואל היקר...
ב"ה
אכן, מותר להשתמש בכתיב לקוי לשם ה-ח-ר-י-ז-ה. אך אם תשים לב, אין בשיר שלך א-ף שורה שמתחרזת עם "קודר". ואתה גם כותב "זיעקי" במקום "זעקי". מכאן שאתה טועה סתם, פשוט כי אינך יודע לכתוב נכון, ולא לשום תכלית נעלה ומשגבת.
[ליצירה]
אסתריקה -
ב"ה
אולי לא הובנתצי היטב. כוונתי היתה שההפחתה בהצללה היא מה שעושה את זה כך. את צודקת שזה יוצר מרחק בין הקרוב לרחוק, וזה טוב, אבל בנוסף לזה, אם תסתכלי טוב תראי שהחלק העליון, בעיקר החלק העליון של החלק העליון, נראה קצת כמו משטח ולא כמו הר. כדי להוסיף לתלת מימדיות הייתי מציעה להוסיף קצת קווים שמתארים את הצד של ההר, ולא רק את ה"משטח" הקדמי, כמו שיש בחלקים אחרים של הציור. זה נראה קצת, בחלקים העליונית עם הקו מתאחר, כאילו זה הר חתוך - יש צד תלת מימדי של ההר, ומהצד השני הוא פשוט חתוך ישר ישר ומאונך לקרקע. כאילו אם עולים בעיניים בתמונה, ורוצים לרדת למאחורה של ההר שרואים בתמונה, אין לאן לרדת, זה נראה כאילו פשוט חתוך שם. זה כנראה מה שהפריע לי. וגם המפל, נראה כאילו הוא מגיע משומקום וזורם ישר. קודם כל, תחילת הנביעה היא לא ישרה, אלא פורצת קדימה ואז נופלת למטה, בקצת מעוגלות כזאת, כשכל הזמן מתחזקת הנטיה של המים ללמטה ופוחתת הנטיה קדימה עד שזה נעשה קו ישר, וגם בקו הישר שזה נעשה אח"כ, יש קצת התזות והתעקמויות.
אולי אני נשמעת יותר מדי ביקורתית, אבל באמת באמת כוונתי לדברים קטנים, שאולי רק אני שמה לב אליהם, ובכלל - התמונה מדהימה. אני מעירה הערות כאלה על צ'ופצ'יקים קטנים שהפריעו לי, רק כשאני רואה שהרמה של הציור גבוהה ויש למה לצפות מהיוצר..
[ליצירה]
תשובה למויש:
ב"ה
מויש יקר, כמעט כל משפט שלך מסתיים בנקודָתיים-שלוש, מכיוון שאתה נוטה להסתרה מסויימת, ובסגנון הדיבור שלך אתה משתמש במשפטים בצורה שבה אתה לא מגלה את כל מה שרצית לאמור, אך גורם לקורא להבין את זה כדבר מובן מאליו (ובכ"ז יש כאן משו מן ההסתרה). כמו"כ, אתה מאוד מהוסס, לפחות כך הייתבזמן כתיבת ההודעה, וכמובן הנקודות הן גם תוצאה של המשקעים שעליהם רמז האדון לומש, ואכמ"ל.
עד כאן קשקושי שכל.
---
כאחת שגאה לאמור שראתה כבר יותר ממה שכתוב בחלק זה של הסיפור, אני מחכה בקוצר סבלנות לראות איך יגיבו על חלקים אחרים, וגם מצפה לראות את הסוף הסופי, שנגרר זמן רב מדי, יש לציין.
אי לכך ובהתאם לזאת, מצאתי לנכון לתמוה ולרגוז על המשפט הבא, או יותר נכון על הסוגריים שבתוכו: "אבל אני אחכה עוד קצת (או הרבה - לא יודע) לפני שאני אכניס אותו".
על ילד, למשל, כעסתי כשהוא האט במיוחד בפרסום החלקים של גשרים, אבל ניחא - עוד אפשר ללמד עליו זכות ולאמור שאין לו זמן והוא צריך זמן ע"מ לכתוב אותם. אבל עליך אין שום נקודה של רחמים: הכתוב כבר בידיך ואתה, מתוך רשעות והתאכזרות בלבד, לא חושף אותו לעולם הרחב.
הא לך!
(ולא לזלזל במשפט האחרון שנשמע ממקלדתי, הוא ציטוט מתוך אלתרמן! "תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך!" מתוך השיר פגישה לאין קץ! עמ 8, "שירים שמכבר", הוצאה כלשהי).
[ליצירה]
!
ב"ה
מדהים! מצויין! מרטיט לב! מעורר פרצי צחוק עזים!
אמש ניסיתי לכתוב לך תגובה אבל הגולם שלי התפחלץ.
אז בכל אופן, את משו משו, ילדה. פשוט משתפרת מרגע לרגע. אין מילים. אם כי יותר כיף לשמוע את זה בטלפון עם טון הדיבור שלך, שכ"כ מתאים לסיפור הזה. עכשיו נלך להגיב על השני בסדרה...
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
תגובות