לפעמים מתפרץ -
לדמיון, סוף שחור
ואתה מתכווץ
ונרתע לאחור
ובגבור מועקה
גם אתה כבר מסכים
שהשמש תשקע
ולעד לא תשכים
אך עוד זנב הרוח
רודף זנב ענן
וריח תפוח
מציף את הגן
ושטות הסירות
מול חופים רחוקים
ופלחי הפירות
כמו אז - מתוקים
[ליצירה]
---
לא הזכרת היכן?! ממזר ממזרון...
רק נתת כיוון מדויק מחברון...
ואפילו ציינת אופיו של מקום...
אך מודה ועוזב... ירוחם בלי לנקום
ולכן אבקש ואומר גם תודה
אם תרמוז רק מאיפה כאן כל המידע...
ואז בתמורה לא אלשין לקב"ט
ולא תקבל שום ריתוק לשבת...
עשינו כאן דיל? אם כן נא לרמוז...
(במסר אישי אם לא בא'לך לחרוז...)
[ליצירה]
----
איזה קטעים ואיזה שמחות...
ועכשיו לך תוכיח שאין'ך אחות.
נו. טוב. יש אחות. לא אחת כי אם שתיים
אז מי משתיהן בעניין בינתיים?
כי יש לשתיהן בנים ועוד איך
אז מי כאן היה אמור ל'ישתדך?
ובכן חברים אני כבר מסטול
כאן כל משפחתי במחירת החיסול
ולי לא ברור כאן כבר מי נגד מי
השכנה, אחותי, ביתי או אימי?
ראיתי ממזר - זה הכל בגללך
המעט פרטיות שהיתה לי, הלכה!
[ליצירה]
נשמה - השורה האחרונה לא הפוכה. המילה "רחוב" מתחרזת ל"פרנקובסק" מכיוון שהאותיות "סק" של פרנקובסק הם בשווא נח ולכן אינם מורגשים בהגייה. יהורם טהר-לב בספרו "מדריך לכתיבת שירים ומאקאמות" כותב: המשוררים של השירה העברית החדשה - אלתרמן, שלונסקי, לאה גולדברג, רחל ובני דורם.....גילו לנו...שהאוזן שומעת בצורה בולטת לאו דווקא את העיצור האחרון של המילה, אלא את התנועות והעיצורים שלפני האחרונים. ולכן מצאנו אצלם חרוזים כמו "לוכדת" ו-"חדר" (אלתרמן - פגישה לאין קץ) ו-"אבן" עם "יושבת" (נעמי שמר, ירושלים של זהב). ולכן גם "רחוב" ו"פרנקובסק" לחרוז כשר ייחשב.
[ליצירה]
----
האתר הזה מתחיל להיות זול. לאן התדרדרנו ?
חמישים שקל ? אי אפשר מאה ?
וברצינות...מילא אירוטיקה א-לה שיר השירים
שכבר היתה לנו כאן (וגם עליה מתחתי בקורת), אבל פורנוגרפיה בוטה מתובלת בניבולי פה שבדיוק בגלל שכמותה אני (ואני בטוח שגם אחרים) בורח מבמה חדשה ?! וחבל דווקא כי הסגנון עצמו, שהוא שלמה ארצי למתחילים (קבל זאת כמחמאה) - מרתק למדי.
[ליצירה]
---
לבנימין - בינתיים אתה נחשד בפרסום עצמי סמוי שמבחינתי חמור יותר. אולי תגיד מה שאתה רוצה במקום לבלבל אותנו לגמרי. אני חושב שהאתר הזה נועד כדי שאנשים יפרסמו את עצמם, אז מה כל המשחק הזה?
[ליצירה]
----
נושא אלומותיו - אתה כנראה קורבן של הסטיגמות שהתקשורת מוציאה על הציבור הזה. חלקו הגדול כן עובד, ואפילו קשה מאוד. חלקו הגדול משלם מיסים והתקציבים שהם מקבלים הם בזכות ולא בחסד. שלא לדבר על זה שחלקו (הקטן אמנם) כן משרת בצבא, אבל הציבור כולו זוכה לאותה מידה של בוז ושנאה. יש לי אח חרדי למהדרין ששרת שרות מלא בצבא חובה, קבע ומילואים ועובד סביב השעון כדי לפרנס את משפחתו ועדיין זוכה לקיתונות של בוז מכל חילוני שרק רואה אותו. התקציבים שמקבלים מוסדות התרבות החילוניים והאוניברסיטאות החילוניות מקובלים מאוד על התקשורת המפרגנת להם. יש כאן בהחלט צביעות רבה של ציבור שלם שמוכן לקבל בהבנה ובאהבה פרזיטיות מכל סוג, מלבד זאת של החרדים.
[ליצירה]
---
השתדלתי להפריד בין הכאב החד, כפי שמתבטא בשיר ("64 שנים אחרי") לבין החוויות האירוניות שעברנו בדרך, אז איך זה שכוכב אחד מעז להיות כל כך, כל כך מאקאברי ? למען השם, איך הוא מעז. אני לא הייתי מעז ואני בעצם לא לבד.
תגובות