מים זכים
בצל אילן
כמעיין שופע
מתגבר וזורם
כאהבה מתפרצת
מים זכים
צלולים וקרירים
לעתים יפרצו
בטרם עת
כאהבה אמיתית
מים זכים
מנקבת סלע
כאוצר הלב
הנפתח ומאיר
לאהבה בשניים
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אתה בונה מארג חיים שלם בשיר זה הכולל: ילד, נער אדם וזקן ומכניס אותם אל חיי יצירתם על אודות עקירת היישובים בתקופת ההינתקות.
ח.ח. על הקומפוזיציה!
[ליצירה]
---
ואו
זה נראה כאילו יש השתקפות של דמות הכלה במראה-בגלל הדמות המסבה פניה.
ואולי הדמות המסבה פניה היא דמות עבר, דמות הרווקה, באותו שבריר רגע לפני שנכנסה בעול הנישואין .
לדעתי גוש הפס הצהוב מסמן את אותו שבריר שנייה (הזמן הצהוב) המותיר את העבר בצורת הצבעים הקרים של רכס ההרים (כחול, ירוק)בעוד העתיד מסתמן בצבע לבן ובפרחים
"עתיד סוגה בשושנים"
יפה היא יצירתך הנותנת פתח לפרשנויות רבות :-)
[ליצירה]
----
ויקי כנפו:
יצאה מפיה זעקה רמה
קרעה בגדיה מעליה
יללה חברתית גדולה בוקעת
כאן זה מתרחש, לא שם!
נושאת עיניה בתחינה
פונה לכל עבר ורוח
ונתקלת אך בחומה אטומה
[ליצירה]
אפשר לומר כי ציורייך הם שירה!
ממש מזכיר שיר שכתבתי לפני שנתיים בערך:
רץ אל המלכה -אביב וסתיו
---------------------------------
הבקעת שורות, מילים
צעדת ודילגת לאלפים
הבקעת, זרמת, פילחת
אצלה נותרת רץ שחור.
עבורה נותרת במשבצת
וכשעשית צעד לכיוונה
הורדת מן הלוח.
וזה נמשך כבר שנים
על אותה משבצת כניסה
הכניסה אל ארמונה
של המלכה הלבנה.
כשביקשת לפנים משורת
ועלית משבצת נוספת
נדחפת על ידי הפרש
נפלת לשלולית
והוכתמת והתלכלכת
נותרת טוראי פשוט
צועד, דורך במקום
בוטש את קרקע הלוח
מקלל בפה כואב
אוכל את הלב.
[ליצירה]
ומי פילל ומי מילמל
שירושלמי שמואל
ימציא עגה חדשה
כעוגה בציף דובשה.
שפה בה מילים יוכפפו
וביטויים יתעופפו
וקומוניזם בשירו
ולנין יקום מקברו
וסטלין יחייך בחיוך מאיר
וישלח את ירושלמי
לסיביר
תגובות