איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
עזר ויצמן -מנהג יהודי הוא שאין לדבר סרה במתים, אמנם כלכל אדם היו לו מגרעות, אבל אני מתמקד בטוב שבו -מצווה ו מסורת ביקור פצועי צה"ל,משפחות חללי צה"ל וקרבנות הטרור, הוא התחיל את המסורת הזו,
לא היה פצוע אחד שלא ביקר במהלך כהונתו, באסון המסוקים בשנת 98 כמדומני הוא פקד את כל אחת מע"ג המשפחות של הנספים
אלו דברים שאין להם שיעור:
הפאה, והבכורים, והראיון,
וגמילות חסדים, ותלמוד תורה.
אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה,
והקרן קיימת לו לעולם הבא:
כיבוד אב ואם,
וגמילות חסדים,
והבאת שלום בין אדם לחבירו;
ותלמוד תורה כנגד כולם.
[ליצירה]
המממ
אני מכיר פזמון מוכר מאוד מאיזה מישהו ששמע אותו מפייטן מרוקאי במנגינת יה שמע אביונך:
בלעם בן בעור
שכם בן חמור
הלכו יחד למערה
לעבוד לבעל פעור
[ליצירה]
את השיר כתבתי בעקבות דברים של שני אנשים:
כי אם דורכים על הארץ,
אז דורכים יחפים
כי דורכים על פסוקים
את זה אמר רחבעם זאבי הי"ד לגבי הקשר לארץ ישראל
מי שעלה לרגל למצדה
גמע את שביל הנחש
וחסר נשימה הגיע לפסגה
ואת המשפט הזה אמר נחצ'ה היימן בהספד לזכרו של המשורר נתן יונתן ז"ל
צירפתי, הוספתי וכתבתי את השיר מדבריהם
תגובות