[ליצירה]
יפה מאוד, במילים ספורות הצלחת לבטא את ההרגשה שיש גם לי כשאני מתבוננת בטבע שזועק אליי או לוחש לו, והוא באמת אילם כל-כך- לחיות. להוריד מחיצות, לוותר הגנות ופשוט להיות, בטבעיות ובפשטות. כמוהו.
[ליצירה]
מצמרר
נוגע, בול. בלי יותר מידיי, בפשטות, באמת.
אבא- נושא הקרוב לליבי, ואיך היטבת לאחוז בתחושה שיש ומישהו אחד מעולמנו נעלם, משאיר אותנו כ"כ ריקים ומחפשים משמעות כמו שרק הוא ידע לתת. רק.
תודה רבה.
[ליצירה]
ואני חשבתי על האהבה לארץ הזו... אהבה שקשה כ"כ להסביר אותה, צריך כ"כ לעמול לחשוף את שורשיה, והיא כ"כ טמונה בכולנו עמוק ומאחדת אותנו. והיא גם צריכה את אהבתנו עזה ומתמסרת ללא גבול, ואולי אם נצליח לאהוב דרכה, ננצח.
כתוב יפה, זורם. כואבת תחושת חוסר היכולת להתקרב, להכוות שנית, ומעורר מחשבה.
[ליצירה]
הכאב עובר דרך המילים חד וברור וקורע. ניסחת את מכלול התחושות והמראות חי מאוד, נוגע. מתחברת לתחושות אף שלא עברתי אותן ממקום קרוב כמו שלך, ובכל זאת מעיין הדמעות משותף כמו מקורו- כאב הארץ האהובה הזו. אם נחמה היא זו, רק דעי, כי הכאב והשבר של כולנו, מתחלקים בו כעניים בפירורי לחם (אלא שאצלנו יש מספיק לכולם). מן השמים תנוחמי, וננוחם כולנו, כי רק ממנו תיתכן פה נחמה. שנה טובה!