[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
בכלל לא באמת פשוט-
"לבהות בך
דרך המראות
דרך חלון, ריק מאדים"
בכדי לבהות בה באמת ובפשטות אין צורך בתיווך של מראה או חלון זכוכית - יש ישר פנים...
שלא כמו שאר המגיבים - אני חושבת שאין פה כתיבה שונה משאר היצירות שלך.
אתה כותב מחשבות ותחושות הישר מהיד לדף וזה יוצא כן וזורם...
[ליצירה]
העלת בי חיוך רחב...
סוף בהחלט מפתיע:-)
הפירוט בתיאור הבובה והרגשות מאוד סוחף ויש בכל תיאור הקנאה משהו שגורם אמפתיה ורתיעה בו זמנית...
ושוב - אהבתי את השורה האחרונה :-)
(ואם אני אחפור- אז אולי בכך שהאם מגדירה את הדיבור כשטויות, המשמעות הרבה יותר עמוקה, כי כל היחס הזה לפרטי פרטים של צורה וביגוד היא שטות?! או שזה סתם ניתוח מיותר שלי?)
[ליצירה]
תודה רבה לכולם על התגובות,
לאחר שקראתי את התגובות - אני רואה איך ההמשך מתגמד ואולי אפילו לא כ"כ קשור לבית הראשון...
בכל זאת - אני לא מסוגלת לשנות את זה (כי זה בא לי מנשמה ומתאר איזשהו תהליך אצלי - גם אם זה נמע נורא קלישאי :-))
אני אשמח מאוד אם מישהו אחר יאמץ את השורות הרצויות לו ויצור דבר חדש :-)
ושוב המון תודה על התגובות!