.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
[ליצירה]
אני חושבת שמה שציינת לא מאפיין יהודי שנמצא כעת באיטליה למשל.
זה מאפיינים של אדם החי במדינת ישראל...
בכל מקרה, יפה מאוד התפיסה הזו של כל הניואנסים הקטנים של חיינו...
[ליצירה]
זה כל כך בלתי ניתן להגדרה, למרות שניסיתי. יפה זה סתם לכזה בלוז אז תשלים לך את השורה במחמאה שאתה אוהב ____________. יודע מה, אני נדיבה היום ניתן לך עוד מחמאה על הקטע הזה , (מגיע לך): _____________.
[ליצירה]
הרגשה כל כך מוכרת במילים הרבה יותר יפות ממה שתיארתי לעצמי שאפשר לתאר את ההרגשה הזו....
אל תהיי עצובה....יומח'ד זה ייקרה ותהיו ביחד באמת. (ואולי לא שווה לך לחכות, אלא לנסות דברים אחרים? תחשבי על זה...)
[ליצירה]
לא נעים לי להפר את האופוריה ששוררת בהרהורך, אבל, יש דברים שהם ממש לא בשליטה וגם אם יש דברים שהם כן, לא תמיד הכל לטובה.
תכל'ס, תלוי בהגדרות של 'שליטה' ו'דברים שקורים לטובה'.
[ליצירה]
זה מזכיר לי שבפעמים הראשונות שנהגתי ללא ליווי, הרגשתי תאווה אדירה להכנס באיזה עץ או מעקה, אפילו במכונית, רק כדי להרגיש איך זה לעוף מהמכונית במהירות עצומה. רק כדי לדעת אם כל מה שאומרים נכון, אם באמת כל החיים עוברים מול העניים, אם חושבים על מי שאוהבים, אם רואים פתאום מלאכים יורדים לקראתי...
הייתי צריכה ממש להתאפק, לדבר אל עצמי בקול כדי לא לעשות תאונת-חוויה שכזו...
(מסקנה: התשדירים של גלגל"צ - עובדים!
אחרת היו כבר מזמן מגרדים אותי...)
תגובות