[ליצירה]
לכבוד הוא לי להיות הראשונה להגיב.
עיצוב גרפי נפלא ממש! נדמה שהדמות נשאבת פנימה (בצד שמאל, הכהה יותר), נאבקת על רצונה להשתחרר, לפרוץ (בצד ימין,הבהיר בהתאם).
רק שאלה לי.. ברוב בורותי.. מיהו/י אותו/ה מ.י בן גריון?
[ליצירה]
צחקתי תוך כדי כיווץ גבות (פעולה מוטורית מורכבת,אתה צריך לנסות פעם). אתה שנון ומשעשע, אבל לחלוטין לא ממוקד. נסה לזכור שגם אנחנו פה, ואסוף את רצף האסוציאציות לכדי סיפור.
[ליצירה]
היי, זו המצלמה שגמני משתמשת בה! :-) (לפחות עד שאחסוך מספיק כדי לשדרג). אשר לתמונה- אהבתי יותר את הגירסה המקורית ("חיבוק"), היא יותר אמיתית,אותנטית.
[ליצירה]
יחסי שינאה-אהבה, זו בדיוק כוונתי. מצד אחד, האדם פוגם בנוף- מציב עמודי חשמל באמצע ההרים, מתערב. מצד שני, אותם עמודים משתלבים נהדר ויוצרים יופי של קומפוזיציה (בעיניי). אנחנו הבוחרים איך להתבונן, ואולי גם בוחרים באיזו צורה להתערב לו למדבר, בשקט הנהדר הזה שלו.
[ליצירה]
ואני חושבת שדווקא המילים ה"לא מכובדות" היו במקום. מדרשיסטיות וביינישים יקרים, יש גם עולם כזה בחוץ- וספרות אמורה להביע מציאות (כן,כן, גם אם היא לא אידיאלית). אדם שנמצא בתהומות כמו הדמות הזו, בהחלט ישתמש במילה "דפוק" ולא ב"אבוי לי".
ותמי, עשית לי הרגשה של ת"א (האהובה), וגם מעט הכאבת בסוף.
[ליצירה]
ליתוש, המדריך שלי בקאמרה אובסקורה טוען שהצילומים המוצלחים ביותר נוצרו בטעות (ע"ע הנזל אדאמס למי שמכיר), ובכך אני מסכימה עם שניכם, א-ב-ל
יש ערך עצום בעיני לכוונת האמן. קודם כל-עבורו, לבחון עצמו אם השיג את שרצה, איזה טעויות עשה, איך משתפרים וכו'. ושנית, עבור הצופה. נסי להתבונן בצילום סתם כך, ואח"כ להתבונן בו שוב תוך הסברים של הצלם-מה תפס את עינו ולמה התכוון. החוויה תהיה שונה לחלוטין!
כוונת הצלם הופכת את התמונה מסתם תיעוד מציאות אובייקטיבי, לאמירה מנקודת מבט אישית. זו דעתי.
וישראל, מתנצלת שתפסנו לך מקום בתגובות לצורך דיון כללי :-)
תגובות