לצאת לטייל,
ללכת בשביל שצייר לנו
עפרונו של ריבונו של עולם.
להביט במעשי ידיו,
ביצירותיו ובנופיו.
ללמוד כך ציור אחר
שצייר הבורא,
לא פחות יפה,
אלא אפילו יותר,
ללמוד את הציור
של נשמתך.
[ליצירה]
הייתי רוצה לבכות בתור תגובה, אבל קשה לי לכאוב יותר...
אבל את יודעת, אמה? גם בשעת דימדומים יש אור, גם כאן יש תקוה, יש לנו כוח, ויש לנו לאן ללכת...
מזכיר לי שיר מקסים שכתבת (והעתקתי ממנו משפט לפנקסי האישי) בו כתוב:
"אנשים קטנים הם בעל כורחם עמוד האש של העם"
כל כך אהבתי את המשפט הזה, עם כל הכאב יש בו מבט קדימה, מבט של שליחות.
זה היה חסר לי קצת בשיר הזה. אבל בעצם, צריך להיות רגעים של כאב כמו שכתבת, כי בלי שכואבים כמו שצריך, גם אי אפשר להגיד שהכל לטובה וכו'. לפני שנביט הלאה צריך לכאוב, צריך להרגיש חלק מהעם, כמו שאת מרגישה בצורה ממש מדהימה, (וגם כתבת מקסים בשיר). אבל גם אז אסור לשכוח שיש עוד תקוה, ועוד כמה רגעים נרגיש אותה...
[ליצירה]
לגבי האמירה "אני אכן יהודי אבל גם הרבה דברים חוץ מזה" אני חושבת שצרפתי למשל, יש לו הרבה דברים חוץ מלהיות צרפתי. אבל יהודי, כל מהותו, כל כוחותיו שקיבל מהקב"ה הם כדי להגשים את המטרה של העם שלנו, להפיץ את אור ה' בעולם. כל מה שנותן לכל הדברים שיש לנו משמעות הוא המטרה הנשגבה שיש לנו, ואשרינו שיש לנו את המטרה הזאת!
יש לך הרבה דברים בתוך זה, לא הרבה דברים מחוץ לזה...
[ליצירה]
תגובות