שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האמת, לא אהבת את השורה האחרונה, הייתי מוותרת עליה.... היא משנה את משמעות כל השיר ואחרי איזה תהליך שעובר הקורא, בלמצוא את עצמו בדמעות שלך, בכאב שלך להרגיש, להתקדם ולזרום עם כל דמעה שמפלסת דרכה על הלחי שלך, את זורקת אותו לכיוון אחר וזה חבל, בעיני. חוצמיזה- השיר יפה, כדאי לעשות הגהה, יש טעויות כתיב וגם החלפת אותיות... [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, רעיון אמיתי ולכן כ"כ נוגע ויפה. אבל הייתי מסווג זאת תחת מונולוג או מכתב ולא שירה. בהצלחה בדרך החדשה שאיננה קלה, אך שכרה הרב בצידה [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יפה! קליל, זורם ופשוט-טוב!!! הנושא (מקורי, אין מה לומר), הביצוע-משובח (בלשון המעטה), הניסוח-נפלא וחד (ואין בכך אף לא טיפת הפתעה). עוד אחד נפלא מבית היוצר של אדם צחי!!! שמחתי לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי את חזרת המשפט... אם כי זרמתי יותר עם שני השירים האחרים... [ליצירה]
- [ליצירה] משפט נכון, אבל חסר פואנטה ועומק המתבקש במשט אחד המתיימר להיות יצירה בפני עצמו. לגופו של עניין, יש דברים כואבים מחרטה ואולי נובעים ממנה- פיספוס למשל, אבל למה לדכא? שתמיד תהיי בשמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי, נכון ויפה... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד.... רב משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] היוכל להכתב שיר נפלא מזה בשבח הארץ?! קסום ונפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אתה תסלח לי, אבל- זה מתחיל לחזור על עצמו.... שי- תחדש, העם צמא לחידושך! [ליצירה]
תגובות