חיכיון
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מדהים. מחכים לבא עלינו... [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא מןצא פה הרבה עניין הייתי יכול לשים במקום החכה מישהו שמסתכל אל הים אל הספינות הרחוקות ו"מחכה" למישהו שהלך, שאיננו אז החכה מחכה. [ליצירה]
- [ליצירה] באמצע! אולי זה תלוי איך זה מופיע בחלון באקספלורר, כי כשאני פתחתי וראיתי את הקצה העליון והייתי צריך לגלגל כלפי מטה, זה נתן מן אפקט של קצה מוט כזה שמצביע כלפי מעלה, אל הסופה, אל הכלום... [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ אוהבת צילומים בשחור לבן!! יפה לך, אם כי אני הייתי בוחרת לשים את החכה באחד מצידי התמונה ולא באמצע [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאמין שעוד תעלי מישהו בחכתך... :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! אני מצטרפת לדעתה של "קצת אחרת" אם החכה הייתה באחד מצידי התמונה זה היה נותן לתמונה אווירה יותר פסטורלית... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, והשרשור כאן ממש כיף לקריאה. באמת לא הבנתי את התגובה של אלומה, עד שקראתי שראיתי שקודם התמונה נקראה אחרת. השם באמת עושה את ההבדל, ואני לא יודעת איך עדיף, כשהחכה באמצע או בצד. אולי דווקא זה שהיא באמצע אומר משהו נוסף. שכל הקטע של החכה [כמו שאמרו כאן, שתעלי מישהו בחכתך...], מאוד מרכזי בחייך. יפהפה בכל מקרה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את האפקט של השמיים בשחור לבן, אבל די התבאסתי שזה הסרט שהיה במצלמה. הייתי מעדיפה אותה בצבע. אלומה, אסטתיקה לא תמיד יוצרת עניין, זה נכון. בתור חובבת סימטריה (בעיקר ממניעים פדגוגים- אני אחליט מהו הדגש בתמונה ומה יתפוס את תשומת הלב. זה לא נשמע נורא כמו מורה?) אהבתי את התמונה שהיא יפה ושותקת. :) וילד ונביא שקר, תודה, אבל אני לא רוצה מישהו שהגיע אלי רק בגלל שזרקתי לו כמה תולעים. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון! (אבל אני חושבת שהשביב השחור שהשתחל לתמונה מצד ימין [קצת מעל לחומה] עושה את זה לא מוקפד. וחבל, לדעתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי את המקום. זה צילום שמרכז אותך, השחור-לבן ישר נותן לך להרגיש שמשהו חסר, אתה מתמקד בחכה- שצופה למרחק,מתוח קדימה, מחכה למשהו... המשחק מילים עובד מצויין (גם בלי הכותרת)... סה"כ ניפלא וכמו שאמרה רונה קינן: "כולם גונבים מישהו ממישהו אחר, זורקים חכה ומקווים תמיד להיות בצד שצד..." (לא שיש את הפן השלילי הזה בתמונה, סתם נזכרתי) יום טוב ומי יתן וחצילים רבים יעלו בחכותינו נביש [ליצירה]
- [ליצירה] הבל. (וגם לי הייתה תחשוה של התאמצות יתר. אבל לי יש את התחושה הזאת מאז שהחלפת אותי בקוף.. :)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את ההתחלה, אבל הייתי מנסחת שוב "קשה לנו עם כל המצב הזה" זה לא עומד בסטנדרט של שאר השיר. מצטרפת לתפילה. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] זהבי, זה כל מה שיש לך להגיד? [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את הדיאלקטיקה בשיר- מצד אחד "רק נחזור" המינימליסטי, מצד שני "הוויה היחידה לחיות מאוחדים" האוטופי. מצד אחד "נחזור לכרמים" ומצד שני "כמו שועלים", אפילו הפער בין המיים שמבטאות פשטות אבל באופן כבד. יש הרבה תנועה בשיר הזה, שלא הבחנתי בה בקריאה ראשונה, וזה מאוד מיוחד בעיניי. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר. מתוק-מתוק. (בהתחלה חשבתי שראוי להעתיק לדף שלא מקושקש מאחורה, זה בכוונה? דימוי מזוהם?) (אח"כ חשבתי מזוהם זאת מילה שיפוטית. מה רע במלוכלך?) [ליצירה]
- [ליצירה] להתגעגע באורך של הלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה חמוד. שולם? [ליצירה]
- [ליצירה] בלי המנגינה הפזמון החוזר די מעיק. גם לא ברור אם ניסית לחרוז או שיצא לך לפעמים בטעות (להשכיח-שטיח). בכל מקרה, יהיה בסדר. אבא שלך צודק ("אבל בת 20 הייתי, לא רציתי להקשיב...") [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטערת אם יצא מדבריי שאני מצדיקה את הסגנון של האלומות. אני לא מצדיקה את הסגנון ואני לא חושבת שזה שהוא פורסם במקום מקצועי נותנת הצדקה לרמוס משהו או מישהו. (וע"ע דבריו של ארז ליטמן על נתן יונתן בהקשר הנ"ל). אבל אני בהחלט חושבת שכשם שהביקורת הייתה מוגזמת, גם ההתגוננות האתרית כלפיה הייתה מוגזמת. ומיש- ביום שאסף ישלם לי אני אסנגר עליו מול דברייך, אבל כל עוד הוא לא משלם לי אעיר שאפחד לא חולק שיש סגנונות שונים. יש מי שאוהב את ההזוי ויש מי שאוהב את המדוייק, הנקודה היא שגם את ההזוי, כלשונך, ותסלח לי טל שאני משתמשת בלשונך כי בעיני זאת לא המציאות שהיא ניסתה לצייר כאן, יש דרך לשכלל. (ואגב, אם אין לך מושג ל איזה יומרה הוא מדבר, תסתכלי לעיל ב"תפתח, תלמד ואח"כ נדבר"). ושוב, גם לי יש ביקורת על דבריו של אסף, אבל זה לא מעוור את עיני מלראות גם ביקורת על הסיפור של טל. רק שמחות. [ליצירה]
- [ליצירה] איך שיר נולד. "אבל כמה אפשר לכסות בעשן אינטלקטואלי של משוררים ולעשות עצמנו מבינים כאילו לא נהיינו לגמרי עיוורים למראות כה פשוטים כמו בוקר ושמים וצבע של עיניים ומי בכלל יודע מה המשחק ומה הכללים ומי בכלל מבין את המילים ומי רוצה לדבר הלא אפילו הדגים בים אומרים יותר" ("אבל כמה אפשר" של יונתן גפן מתוך "בעיקר שירי אהבה". יש המשך, אבל הוא פחות רלוונטי). ערוגה בוכיה. [ליצירה]
תגובות