גליך ומשבריך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם אני הבנתי שזו ישיבת ההסדר בנוה דקלים. אהבתי את 'המים הזידונים' של יו"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] מכל ההצעות, אני בעד כנרת טירקין אך התחושה שקיבלתי מן התמונה הייתה להמשך השיר: אך אף על פי כן, רק אליך צעקתי. ובתמונה- אין עוד כוח לצעוק ואין בשביל מה- הגלים מטביעים זה מכבר, ותפילותינו... אהבתי כל כך, והתחברתי כל כך, והרגשתי שזה ביטא את תחושתי כל כך, וזה שוב העלה לי את הדמעות האין סופיות. תודה. כל כך תודה. גם אם לא לזה היתה כוונתך. [ליצירה]
- [ליצירה] זו הישיבה נכון? אני הייתי קורא לזה אולי מציאות. צונאמי. או אולי גל עיני ו(לא)אביטה. [ליצירה]
- [ליצירה] טביעת הניצוץ האחרון של הציונות. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] גליך ומשבריך. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת אכן תתן נפח לתמונה... "מים גנובים ימתקו"? (משלי ט', י"ז) האופטימיות... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] למה אופטימיות?? אני דווקא חשבתי שזה פסימי. [ליצירה]
- [ליצירה] הצעת שם הצעת שם.... --- כריש בים!!!! תיברחו.... (-: [ליצירה]
- [ליצירה] אזי עבר על נפשנו המים הזדונים ): [ליצירה]
- [ליצירה] מעשה ידי טובעים, ואתם אומרים שירה????!!!" :)) [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד ונוגע. ומוכר, מוכר כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] מה קרה? פתאום אנחנו בעד החינוך בישראל? (ואם אתה לא זוכר, אז הנה רמז- מי כתב מאמר בשם "מערכת החינוך הישראלי מחנכת לא לדעת"? מתוך שירו של מי לקו הציטוט : "לא מהמשכילים הישועה תגיע! לא בדוקטורים ופרופסורים הַפִתְרוֹנִין." ?) יאללה, תחליט כבר איפה אתה! אתה בעצמך לא יודע מהן דעותיך בשום נושא, אז איך תצליח לשכנע אותנו? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ואם אני לא טועה - זו פעם ראשונה שאתה כותב פרוזה. וגם אם אני כן טועה: זה מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק!! ממש ממש אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר. לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?) [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] * וגם הקישור של אסף. מהמם, במובן החזק של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. האם כל חיתוכי השורות נחוצים? לדעתי ניתן לוותר על הרבה מהם ולהאריך את השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן התחלה טובה, בסיס נהדר לסיפור. יכולת לפתח הלאה לכדי משהו משמעותי יותר. [ליצירה]
תגובות