[ליצירה]
ועוד משו
אחרי שהבנתי את הקטע של הסיפור, הגעתי ל "החתול לקח את המלצר לביתו, ושם אותו בתוך כלוב." ואז אמרתי לעצמי, שעכשיו בטח תהפוך את ביתו ל-בת שלו.
מתברר ש70 פנים לחולניות.
[ליצירה]
נושא אלומה חומד.
א. "זה שהכל אצלם מעורב", זה רק חלק מתיאור המצב. שכחת, או שבכוונה השמטת את הפרט המ-א-ו-ד חשוב, שמדובר באוכלוסיה תומכת. כשאצלנו חיילים מתים, הם יוצאים לרחובות בהמוניהם לרקוד. כשאצליהם מחבלים מתים הם יוצאים להפגנות זעם. כשילדים מתפוצצים באוטובוסים האמהות שלהם שמחות ומחלקות סוכריות. מה רצית? שאמא זקנה בת 90 תצא לרחובות חמושה ב M-16 חדיש? האם זקנותה גורמת לה להיות פטורה מעונש על דעותיה?
לא ולא. מדובר פה במלחמה של עם מול עם. יש להם ארבעים אלף רובים. יש להם צבא. הם רוצים להשמיד אותנו. הם גדלים דמוגרפית. הם מסוכנים.
במלחמה, גם ילדים מתים.
ב. "ברור שמותר וחובה לפגוע במחבל...כל עוד לא הורגים בדרך כמה ילדים".
מי שנשתבשה עליו דעתו, הוא מי שמעדיף את מות ילדינו על מות ילדי האויב.
ג. אם מחבל בא להתאבד במחסום כדי להרוג חיילים, ודרך כך הורג גם אזרחים, זה אולי כרוך בכללי מלחמה לגיטימים-עד כמה שזה נשמע צורם (בכלל, מחבל מתאבד הוא לא לגיטימי משום עצמו, אבל שיהיה). אבל, להשוות חבוב, פיגוע באוטובוס מלא ילדים, זקנים וטף, שאולי במקרה יש שם גם איזה חייל שהזדמן למקום והמחבל בכלל לא בא בשבילו, להשוות אותו לחיילנו שמפציצים בתים ולפעמים (כן, לפעמים!) פוגעים גם באזרחים-זה כבר מוגזם.
יודע מה? מה תגיד על הפיגוע בדולפינריום? גם שם הוא חשב שיש חיילים? לך תספר לאבא של משפחת חטואל שהמחבלים ניסו להרוג את החיילים שהיו ליד, אוקיי? לך תספר לילדי דקשטיין, לך תספר סיפורים לחברים שלך. על מי אתה עובד?
אבל דוגרי, אתה לא שווה את כל המילים שבזבזתי עד עכשיו.
(בוא ותספר לי בתגובה הבאה שאני מתלהם, הא? הנה מישהו שלא משחק בכללי ההתייפיפות הרצחנית שלך. שלך ושל כל החברים המטומטמים שלך בשמאל הסהרורי. החייל הבא שיהרג בשטח בנוי, על כתפיכם. ויודע מה? הילד הפלשתיני הבא שיהרג-על כתפי.)
[ליצירה]
מר שמואל ירושלמי יקר,
צר לי לאכזב אותך מר ירושלמי יקר אך השקפותיך לוקות בפרובינציאליות שכוחת אל אשר עברה זה מכבר מן העולם. בחיים, מר ירושלמי, יש לבצע דיפרנציאציה בין חלומות למציאות. שיגיונותיך אינם מועלים, גם לא לעצמך. הדיסוציאציה שאתה מבצע בין השקפותיך להגיון אנושי רק תדרדר אותך באופן דוגמאטי אל תהום הנשיה.
תמיד ניתן לצאת באופנסיביה כנגד המתנחלים.
הנון-קונפורמיזם שלך מתבטא במשפטים כגון "למען שהרב יגמר", הרעב אינו תופעה וקיים רק אצל בטלנים-אלטרואיסטים הקיימים, לצערי, בעם. זהו עונשם של אוכלי אמברוסיה משמינים.
די לך, רב לך באנכרוניסטיות. כלל אנטריורי הוא בחיים, אל לך לבצע אנטגוניזם אל מול ההגיון.
רפואה שלמה לך.
[ליצירה]
**
איך שאנשים הופכים את התורה לספר תירוצים. לא נעים להם עם שיטות לימוד חדשניות, הופכים אותם לשיטת רבדים. לא נעים להם לדמיין את רשב"י נהנה מהחיים-אומרים שהוא למד תורה סביב המדורה.
אני דוקא חושב שהוא צלה שם חרובים;)
-
ברור שפה מדברים על איכות וטיב היצירה, בסופו של דבר האתר הזה הוא אתר לפרסום יצירות, ואם הוא רוצה להמשיך ולהיות כזה, אני חושב שצריך להכניס בו קצת פרופורציות של אומנות.
[ליצירה]
**
הרבה שחור מסביב, מעגל של בערה וקצת להבות באמצע.
מצטער, אבל לא מצאתי שום ייחודיות בתמונה הזו.
קומפוזיציה גרועה, חוסר גוון, ושום רעיון לא טמון בה.
נפלאית-כשהאש דועכת, הלהבות לא מתמרות אל על. לתשומת ליבך.
[ליצירה]
רדף השיג,
אנחנו לא מרים-גמישים של אלוקים מהסיבה הפשוטה שהדטרמניזם (לפחות בטבע, המוכח) הינו פועל רק באופן כולל על איזור מסויים של התרחשויות אך אינו נוגע בפרטים הקטנים ואי אפשר לחזות במדיוק כל דבר. תורת הקוונטים מוכיחה זאת.
תגובות