הרוח לקחה אותי.
רוח יודעת לקחת בזמן.
הבועה שהייתי נסחפה,
צבעונית ויפה,
הרחק מהכאב שהייתם לי.
נזהרת מקוצים.
נזהרת מהקרקע.
נזהרת לא לנשום
יותר מדי אוויר.
אל תאיצו בי.
אני מתחילה למצוא את הבית.
משהו עומד להתעורר.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "רק דבר אחד אל תשאל, אל תאמר לי אותך לשכוח - כי את זאת, אהובי, לא אוכל. בשביל זה לא יהיה לי כוח." ("מוח...") הזכיר לי... [ליצירה]
- [ליצירה] שטויות, את לא פולנית יותר ממני, מה שאומר שאת לא פולנית בכלל. :) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד בטירוף... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי כבר שנים שלא בכיתי אחרי שקראתי משהו - אבל עכשיו אני בוכה תוך כדי הכתיבה של התגובה הזו. זה כל כך כואב. איך עשית את זה? מדהים מדהים מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם כותרת לא רק שאתה צודק - גם אמרת את זה בצורה כל-כך יפה! פשוט יפהפה! אבל זה מזכיר לי משהו... הממ... משהו תנכ"י כזה... שמות י"ח אומר לך משהו? (זה בוחן פתע בתנ"ך) [ליצירה]
- [ליצירה] המעבר שלך בין הגופים מבלבל. ראשון-שני-שלישי בלי שום סיבה נראית לעין. חוצמיזה שהסוף באמת צפוי (ואם הייתי קוראת את פאוסט בטח הייתי יודעת לומר שהשם של היצירה מגלה את הסוף אפילו יותר, אבל אני לא יודעת, כי לא קראתי...) בכולופן, עדיין אוהבת כל מילה שלך :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זאת תגובה מפגרת, אבל זה פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] * תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב! (ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...) ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ואת האופטימיות... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק :) [ליצירה]
תגובות