אנשים נצבעים באפור
נשטפים לדרכם,
מתיזים אכזבות לצידי הדרכים.
השמיים עוטים רצינות-זעופה
מרוקנים קַדרוּתם במורד הרחוב.
ואני שלולית מי-גשם,
מגפיים צבעוניים מדלגים בי
ודרורים רוחצים
ושמש חורפית שוזרת
מקלעת צבעים.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . איזה יופי! פשוט שיר מקסים! היופי הזה שמבצבץ לו מתחת לקדרות... אהבתי בעיקר את התיאורים של הבית הראשון. ועם הגשמים האלו הרגשתי ממש את אותה הרגשה שאת מציירת.... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי.. כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי: 'הי, הנה מישהי ש*כן* מתבאסת משמים אפורים, לא ידעתי שיש עוד חיות כאלה'. ואז התברר לי שבאמת אין:-) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של תיאור ויופי של שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת אהבתי את תיאוריך ביחוד בית אחרון שהחזיר אותי אל שלוליות הגשם... [ליצירה]
- [ליצירה] לקרוא שוב ושוב, ולהיות יותר שלולית עם כל קריאה. הוי, הוי, אנשים, הוי הוי מגפיים, במי אתם מתבוססות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אובייקטיבית. התיאורים של החורף תמיד קונים אותי, ולכן אני נוטה לחבב מאוד את שירך. אבל הפריע לי משהו אחד- מעולם לא ראיתי "מקלעת צבעים" בשלולית בוץ עכורה. זאת נראית לי תמיד פריבילגיה בלעדיתשל המים הצלולים, למשל- קשת שמתגלית בממטרות.. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, הייתי בטוחה שהגבתי פה כבר! ואיך אפשר שלא, כל כך - מלא חיוּת, לעומת הניגוד של האפור שיש לכאורה בשמים, אבל - לא! ובמיוחד כיף להיות צבעוני כשהכל מסביב אפור, הידיעה שיצאת מהמסגרת האפורה הזאת, מכל האנשים הזעופים.. מעביר את התחושה, [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ולא אכביר במילים כי עשו זאת קודמיי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] ***** אחרי אגודלי בעולמקביל- הא לך כוכבים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יאוווץ', גם כן ירידה.. אני הרי מדברת מבפנים.. P:. וחוץ מזה, אני מציירת ככה כבר מלא זמן. לפני שהגעתי לאולפנה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... בדיוק ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... צריך אומץ לצלם ככה. (אפילו שהוא נתן רשות, אז מה). לי עוד אין כזה. מפחדת, כנראה, להסתכל לאנשים בלבן של העיניים. תמונה טובה מאוד. אלכס ליבק משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הייתי במפגש. אבל נראה לי שהבנתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה כל כך יפה. ממש שומעים את הניגון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... -----.. (הקול הזה שיוצא כשמרגישים כאב חותך ושורף ועוצרים את הנשימה) [ליצירה]
- [ליצירה] .. ונא לא למתוח אותנו כמו מסטיק! רוצים את הסוף ומהר! (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן ביזארי.. תמיד אני תוהה מה אתה ממציא ומה לקוח באמת מעולמך.. אבל כמו תמיד, מרתק וסוחף. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רק תזכיר לי, נושא אלומותיו, איפה נמצא התקציב הזה? כי דווקא הייתי שמחה לקבל קוטג' חינם כאן, בשטחים הכבושים. אך לצערי, גם כאן צריך לשלם כל שקל (בעצם, דולר), לא פחות מכל אדם אחר בארץ הזאת. היו פעם "תשלומי פיצויים" למתנחלים או משהו כזה, אבל אקורדינג טו מיי פרנטס (שמנהלים את חשבוננו המשפחתי, כאן בלב הכיבוש) הם הפסיקו להגיע כבר לפני שנים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... שירה, אני מסכימה איתך לחלוטין שאתר יצירה שרוצה להיחשב כמקצועי, מוכרח לדעת לבנות שיח שיש בו ביקורת- לחיוב ולשלילה. רק ככה מתקדמים, רק ככה נבנים. ואישית, אני יכולה לומר שההתקדמות שלי בכתיבה נבעה הרבה מאוד מתוך הערותיו של איזה ילד אחד, שעכשיו הוא חייל, ושהחליט לקחת את הכתיבה שלי כפרוייקט לזמן מסויים :). וצריך הרבה מאוד ענווה כדי לקבל ביקורת. גם זה נכון. מצד שני, עוונה צריכים גם כשמעירים. ועם כל הכבוד למקצועיות ההערות, שאליה אני ממש לא מתכחשת (ועם חלק גדול מההערות ש"נושא אלומותיו" נתן כאן, בהחלט הסכמתי), צריך לדעת איך להעיר כמו בנאדם. ורזומה כלשהו בכתיבה לא נותן את ההכשר להעיר בצורה פוגענית ומעליבה. אגב, סליחה על הבורות, מהם ה"אוקפי" והאייל הקורא"? (הרכינה *מתקרבת* את ראשה בבושה וכלימה). [ליצירה]
תגובות