ויתרוצצו
הבנים-הפנים
בקרבי
(האחד מבעט לצאת בעוברי
על פני בית משתה
והאחר מפרכס בעוברי
לפני בית עלמין)
ואומר
אם כן
מי זה אנוכי
ולא הלכתי לדרוש את עצמי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ---- פצל"ש כבר בתוך הבטן... רעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד... קצר וקולע [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר כצפוי [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס לילה היטבת תאר שתי פנים... [ליצירה]
- [ליצירה] השיר יפה באמת כהרגלך... אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים. רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול, הערתך קולעת. אכן חשבתי על הביטוי והפסוק שהזכרת, אך שאיפה לבית עלמין מבטאת משהו קצת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כרגיל. אם אפשר, הצעה: אולי עדיף 'בית אבל', כדי שהאסוציאציה לפסוק "טוב ללכת לבית אבל מלכת אל בית המשתה" (קהלת ז,ב) תהיה בולטת יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] . נהניתי! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעניין מאד.. וכתוב נאה שבוע טוב אסף [ליצירה]
- [ליצירה] צריך כותרת? חושבני שאשנה את שמי ליעקב בן-מוחא כדי להביע את הערכתי לסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא אני לא מסכים. לא שייך לתת תגובה אחת בודדה על בציר כזה של עסיס נפלא. אז רק רציתי להגיד, כאן ועכשיו, ש - "כמה אני מרגישה ניכרת" הוא אחד המשפטים החזקים ביותר שקראתי מימיי. ובנימה מבוסמת הייתי אומר: "עווווווד!!! עווווווד!!!!" אך תגובתך שלך, הכותבת, העכירה את צלילות היין והפכה אותו לדם-ענבים (או דמעות ענבים). אויה. [ליצירה]
- [ליצירה] ניגודים אויש. לא אוהב בכלל את העלילה (אם הבנתי אותה נכון), אבל זה כתוב כל כך יפה, והדימויים משתבצים היטב... [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! מה חבל שכולכם כבר חבטתם במתקרבת שלא נהנתה מעירוב הסגנונות, ולא הותרתם לי טפח שאחבוט בו גם אני. פשוט נהדר. האם המעשה באמת היה? [ליצירה]
- [ליצירה] רק להבהיר - השיר נהדר כפי שהוא, גם מבחינת המשקל. ההערה שלי היתה רלוונטית רק אם את מאלה המכורים לפרפקציוניזם. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, תפסיקו תפסיקו עם זה. אם מישהו (במקרה הזה - שחף) הביע את הנאתו מיצירה של שמואל ירושלמי, אין שום מצווה ללגלג ולהמעיט. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה שדנתי בה היום... רבים כאן יאמרו לך "הו, תחושה מוכרת". אך האם התחושה הזו באמת מוכרת להם? האם מישהו מלבדך יכול לחוש את הגעגוע שלך? יש לו אולי געגוע משלו, אבל אין לנו שום דרך לדעת אם מדובר באותה תחושה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף אלומותיו - מצטער, אבל לא הייתי בבני עקיבא (אלא אם כן אבטחת מסע סוכות נחשב), ואני מתחיל לחשוש שהפסדתי משהו. הקירמא זה ההפך של אמריקה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה על ההמלצה. נחמד לראות את זה שם [ליצירה]
תגובות