"לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות.
[ליצירה]
"לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות.
[ליצירה]
זה מעניין, והמבנה שבחרת מעניין עוד יותר. יש כמה מקומות שהשמירה עליו הכריחה אותך להשתמש בניסוחים מאולצים קצת [בעיקר מבחינת סדר המלים במשפט] אבל זה מכסה.
שורה רביעית - או עם הדר - בטוח שצ"ל "עם"?
מצא חן בעיני. יופי לך עם המלים.
[ליצירה]
המסר עובר, אבל על הביצוע עוד צריך לעבוד. החריזה, אני חושבת, מאלצת את הטקסט; הזמן שנותר מפליג לים - ניסוח תמוה למדי, שלמרות התגובות כאן לא הבנתי אותו. הרושם שהתקבל הוא שהשתמשת בזה בשביל החרוז - שגם הוא לא בדיוק חרוז; צריך יותר מהברה סוגרת דומה כדי שהחריזה תהיה נכונה.
המסר אמנם עובר, אבל הוא מנוסח באופן פשטני מאוד וברור להחריד. וכבר עשו את זה; המלים, המבנה, הניסוח. גם הרעיון.
[ליצירה]
הרבה מאיתנו, אני חושבת, כותבים מתוך מניעים דומים מאוד. הפריקה, היופי, המראה של רעיון על הדף, לדעת שעשינו משהו.
אבל אני לא חושבת שהרגש וההתלהבות מספיקים בשביל ספר - כי כמו שאמרת, רוח במפרש זה טוב, אבל אי בונים עם אדמה. תהא אשר תהא משמעות הרעיון לגבינו, כשבאים לדבר על ספר צריך קודם כל לזכור שמדובר בהפקעה של הרגשות שלך והמחשבות שלך והחלומות שלך, לטובת אנשים אחרים. לא כולם יבינו את השפה בה תדבר, לא כולם יתעכבו על הנקודות שתרצה או יאהבו את המלים שלך. וחשוב לזכור את זה כשהמטרה היא לפרסם, וגם שבנקודה הזאת, מה לעשות, הקהל הוא המבקר הטוב ביותר שתוכל למצוא.
ושיהיה בהצלחה.
תגובות