תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
זו דמות שכתבתי עליה פעם משהו ואם לא בדיוק עליה אז יום אחד.
יפה שמצאת כאן את האסתטיקה, האיש הזה כמה שישמע מוזר הוא יפהיפה הודות לקומפוזיציה ולמה שניתן לנחש או לדמיין עליו.
יש עתיד קידו...בהחלט יש...
וזהו..אין לי יותר מה להוסיף ולומר מלבד ש...
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
[ליצירה]
וואו...
ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה..
יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי?
בכל מקרה זה מקסים-
ליתוש.
[ליצירה]
מצאתי עוד משו:
"כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג.
למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם. לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה.
אבל תראו, אף זה למראית עין."
(העצים/ פרנץ קפקא)
[ליצירה]
מסכימה עם ממזר. אפשר לכתוב יצירה כל בוקר, אבל לפרסם יצירה כל בוקר, זה כבר דבר אחר.
אם יש יוצר שחושב שהוא יכול לכתוב יצירה כל בוקר, ובכל בוקר מחדש לתת לקוראים סיבה לקרוא אותו, זאת אשליה. והאשליה כנראה עוברת טוב באתר, אותם אנשים מגיבים לאותם אנשים, באותם תגובות, ומי שמאמין ששיר צריך זמן והבשלה קמים כל בוקר לBAD HAIR DAY.
(ואם אנשים לא היו מפרסמים כל שרבוט שלהם- ואני לא קוראת לשיר הספציפי הזה שרבוט, אלא לתופעה כללית- היינו מגיעים לאיזון בין איכות לכמות).
[ליצירה]
אחד משנינו יכנע- או שאתה תסביר למה בחרת בשם הזה או שאני אסביר למה האווירה האופטימית בשם לא מתאימה לשיר הכבד והאפלולי שבהמשכו. (היי, אני נכנעתי... :))
[ליצירה]
אני חולקת על ילד, אני לא ניחשתי את הסוף. אבל כל הקטע של השינויים היה די צפוי, בטח יש מישהו שלא השתנה בכזאת קיצוניות ברורה.
זה לא רע בכלל, זה אפילו די טוב.
תגובות