אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
"אם אדם אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים, יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר.
הוא אורמ לעצמו: הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום... אבל אם הכבשה תאכל את הפרח, הוא ירגיש כאילו,בבת אחת, כל הכוכבים כבו! ומה, זה לא חשוב?"
[ליצירה]
אממ. אני חייבת להגיב שוב,פשוט לא הגעתי לסוף דעתי.
וכשאני שבה וחושבת על היצירה מיוחד מכל אלה שהשורות האחרונות הייתי רוצה להניק לכל כך הרבה משוררים. תודה לך. תודה.
[ליצירה]
ואתה, נווד . . האם אתה לוקח את הלבנה?
שמע לקולה, אולי בחשכה קשה לראות.. אבל מרגישים היטב, איך היא מלטפת בחשאי באור חיוור.. היא תמיד שם. אבל האם אתה, מוכן להביט? להיישיר פניך אליה- ולראות?
[ליצירה]
מי שלא ידע בכי אמיתי לעולם אל יוכל לצחוק את הצחוק האמיתי, המאושר, המשחורר.
גם בכאב יש אושר, תלוי איך להביט בו.
הכל מאושר, אושר בא מבפנים, והוא בא גם בדמות הזו שחוזרת על עצמה, כי הנשמה היא תמיד אותה נשמה, וכל יום הוא חדש, אם תתני לו- האושר יכנס ויזרום באצבעותייך.
לבכי כמו לאושר כמו לצחוק- אין סיבה. הוא פשוט בא, ואם הוא אמיתי- הוא גם יודע ללכת.
.)
תודה על היצירה.
תגובות