מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
מתמזל מזלך להיות במקום הנכון עם המצלמה הנכונה... וזו לא פעם ראשונה. אם יורשה לי -הצילום עצמו לא משהו- חוץ מהערך התוכני שלו, חסר משהו כדי שמבחינה צילומית יהיה מעניין.
[ליצירה]
אללה איסתר
אינני זוכר כבר על מה להגיב,
כאן בשירשור זה, המרהיב:
האם לזאת שבאה מאהבה
אך עדיין לא הגיע מאהבה?
האם לזה שעל המשקל מתלונן?
לא, כאן אורי במקומי מתגונן....
אולי להזמנתו של אורי לבקר
בביתו שבנה לו במקום אחר
שכּן אורי,למי שלא ידע
גר ביישוב שהפך לאגדה
ממש לא רחוק ממקום מושבי
מרחק נסיעה של רכב דו מושבי
הוא פשוט קפץ לו לנכר
וחשב שיחזור ממש מחר
אבל הוא מצליח בתחום הממכר
אז בישראל רק מדי פעם נזכר
(אינני מאשים חליל וחס
פשוט בחרוז כלום לא נכנס...)
אז לזאת הרווקה
אגיב ראשון דווקא
אז מה חיפשה הנערה?
מישהו שנראה לא רע?
אצלי האף ממש נורא.
דתי , אבל פתוח?
אני-רק תער בגילוח!
ולגבי הנעליים-
"ניו בייניש" יש לי שניים...
ולגבי המפוחלץ ששמו דו-מיני
("מפוחלץ-שמרית"?! זה לא הגיוני...)
אינני יודע לגבי האיות
האם בכוונה הייתה הטעות
צריך בכל זאת הגהה לעשות
וככה על הבושה לכסות.
נפתלי פרידמן ברוך בואך
אנו מברכים על הצטרפותך
לעולם החורזים
הנוטים להגזים
ולחרוז אפילו שנה שלמה
בלי לדעת לשם מה.
אז בואו נראה לאן יילך
שירשור זה ,המולך
בתחום החרוזים ובתחום התגובות,
כי אני הולך לי לעיר האבות...
[ליצירה]
.
מי ששמר בחברון ב97 אמור להיות היום לפחות בן 26 .
אני מתקשה להאמין שיש היגיון מאחורי התנהגות כזאת בגיל הזה.
ולעומר צמח נחום: "בסוף, זה בסך הכול שיר."
אנחנו כבר מזמן לא מדברים על השיר,שיכתוב מה שבא לו,
אנחנו מדברים על הפגיעה בבני אדם.
תסתכל על הקונקרטיות והעדינות של הביקורות מול הארסיות והזוהמה בתגובות של מאיר.
לא יודע אם אתה ומאיר מכירים אישית אבל כדאי שתפקח את העיניים למה שכתוב פה.
[ליצירה]
אבל למה? (יצא לי שנון..)
מכל הפסוקים בשיר השירים דווקא את "ביקשתיהו ..."
יש כ"כ הרבה אחרים שיתאימו, שמתארים את הקטע של "קמתי אני לפתוח לדודי, דודי חמק עבר". ניחא.
[ליצירה]
.
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
זאת בכלל לא התמונה הרצויה!!!!!!!!!!!!!
ככה זה כששולחים חזותי דרך מישהו שלישי. (שכוונותיו ודאי טובות)
אני אחפש כותרת נוספת ליצירה הזו, והתמונה האמיתית של הכותרת הראשונה תתפרסם אי"ה בקרוב, אם לא יהיה "אינטרנט שבור" כמו הפעם.
ותודה למגיבים. (טל בת רא"פ, לא כולם פה יודעים שאנחנו קרובי משפחה, אל תביכי אותי עם הזמנות... :) )
אהה,וסליחה, אם מישהו יוכל להסביר לי מהי הקומפוזיציה הזו שעשיתי בה שימוש כה נהדר בלי לדעת מהי..
[ליצירה]
הפעם לא...
אני לא אהרוס לך הפעם עם חרוזים זולים.
מה שכן, אהבתי את השיר
ואם עד עכשיו אהבתי את הקייץ, עכשיו אני מאוהב בו עד מעל לראש!
לא רוצה חורף, לא רוצה להצטנן, לא רוצה להזדקן .
אשריך.
אגב, אתה מפרסם עכשיו ישנים, או כותב גם חדשים?
[ליצירה]
נדב היקר.
אכן, ככה זה בחיים.
פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות.
ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע,
מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור-
בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך.
ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל.
בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון)
בחיים האמיתיים עובדים קשה...
עלה והצלח!
קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר.
[ליצירה]
.
אספי, אחל'ה קטע שבעולם. ("שבעולם". תמיד הכל יוצא לי דו משמעי)
לדעתי הוא יכל להסתיים אחרת, להוביל לכיוונים אחרים, שהCATCH שלהם הרבה יותר חזק מאשר העובדה שהוא לא ידע שמישהו חולה. על בסיס העניין שחבר'ה התקדמו והשתנו או שאחד בלי בגרות נוהג בפרארי. (עובדה שהוסיפה לי אופטימיות...)
קצת ביזבוז. (ואני אומר את זה כמחמאה!)
תמשיך לכתוב,גם אם זה בשעת ט"ש.
ממזי.
[ליצירה]
בלי לדבר במילים גבוהות או משלים-
כל מי שרוצה להשמע בוטה משתמש בשואה,נאצים,גרמנים,אנטישמיות וכד', ובדרך כלל זה מישהו שלא חווה אותה כך שאין לו את זכות ההשוואה. הנזק בהשוואה הזאת הוא עצום והוא רק יחריף אם לא נחשוב לפני שאנחנו משתמשים בביטויים כאלו ביצירות.
או ממליצים על יצירות כאלו.
רק טוב.
תגובות