ישנם רגעים
בהם אני פשוט
נשרף
מרוב אהבה.
ומאידך ישנם רגעים
בהם אהבה זו הולכת ונכבית,
הולכת ומתכלה
עד אשר חוזר אני לחיות את חיי הרגילים
חיי המשעממים והנורמאליים
כאחד האנשים, כאחד האדם.
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ------ יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לפעמים הניגודים השינוי הקיצוני הזה הוא מה שגומר אותנו כי אדם שיש לו הכל ופתאום הכל מתכלה הוא חש ריק מטורף. לכן צריך להאיחז בדבר שאינו בר חלוף... [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים... (גם הדרך וגם התוכן...) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר באמת בנוי בצורה יפה וקליל כזה. אני רק מקווה שתשכיל להבדיל בין אש התשוקה שמתכלה לבין אש האהבה שהיא לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... רק עכשיו יצא לי 'להעיף מבט' על יצירה זו... מה אומר ומה אדבר?... אתה גדול אתה...מצדיע לכשרונך בחום, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל-כך נכון ובמיוחד בארץ. האם אי-פעם המצב הזה ישתנה? המשיח כבר יבוא לפני זה... [ליצירה]
- [ליצירה] החכמתני! מוכרח אני כאן להעיר 2 הערות: א) מבחינת היהדות (וודאי שמבחינתה של החסידות) ה'צדיק' (=המיסטיקן), אסור לו להיבדל מתוך העדה, הוא צריך 'להעלות' אותם מעלה מעלה, גם אם הדבר כרוך בירידתו שלו, זוהי משמעות הביטוי 'ירידה לצורך עליה'. ב) היה לי רב בתיכונית שאמר, וחזר ואמר תמיד, שהמילה 'מצווה', היא מאותו שורש שממנו באה המילה 'צוות'. ר"ל: היהדות מ-ב-ו-ס-ס-ת על עיקרון ה'צוות', ע"פ היהדות האידיאל הוא לעבוד את ה' בתור חלק מקבוצה, היהדות בזה להתבודדות! וכבר מצינו דוגמאות רבות בהסטוריה הקבלית והחסידית למינה, על 'חבורות קדושות' וכיו"ב. יוצא מכאן, שהתעלות אמיתית אינה פרי נחלתה של ההתבודדות דווקא, להיפך! דווקא מתוך הרגשת השיתוף, הרגשת ההשתתפות של היחיד כחלק מהקבוצה, יכול הוא להתעלות מעלה מעלה! גמח"ט, הראל. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גם אני מצטרף בשאלה: מהי (לכל הרוחות) "האבן הגדולה"? [ליצירה]
- [ליצירה] יופיופיופי! קטעי התפילה השונים כמטאפורות למצביה השונים של הנפש, אהבתי מאוד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] !!! כך אמר ה'ממזר' והוסיף החזן: יישר-כח לך, "ממזרון מדופלם"! אך הרשה לי לך לייעץ 'קטנטנה', בתקווה שבליבך היא תישכון בפינה (?): בעת גיוסך, נא אמור לקצינת הפיקוד: "רוצה אני זאת להיות- החרזן הרשמי של הגדוד!" טוב, השיר מאולץ הוא, השורות מתארכות, כי לא זו דרכי- סוג שירה שכזאת.. [ליצירה]
- [ליצירה] =. אכן, =. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים איתך בעניין דיבור בעברית (ורק בעברית), אבל ממש לא מסכים איתך בעניין ה"להיעלם". כל עם שומר על עברו וחוקר אותו. גם אנחנו מחוייבים לשמור על עברינו. ו"עברינו" זה לא רק ההסטוריה שלנו, אלא גם הפולקלור שלנו, השירים שלנו וכו'. כי זה בכל-זאת נכס תרבותי. ואם אנו לא נשמור זאת- מי ישמור? האם אתה יודע- שבאונ' בר-אילן למשל (וממש אין אני מתכוון פה לעשות "פרסומת" או משהו כזה), בפקולטה למדעי היהדות, בקומת ה"ספרות"- ישנם שני חוגים מיוחדים (ששוכנים בחדרים סמוכים, אגב)- החוג ליידיש והחוג ללאדינו? וצריך שיהיו קיימים חוגים שכאלה, בגלל כל מה שאמרתי לך לעיל. וכש-תסיים את חוק לימודיך בישיבת ההסדר, אני מציע לך לבקר באחד משני החוגים הללו (או בשניהם), אתה עשוי להתרשם לטובה...(אולי הייתי צריך לכתוב זאת ב"הודעה אישית" אבל נו, שכולם יראו, מצידי... מקווה שגם מצידך). [ליצירה]
- [ליצירה] כן... כנראה ש... זה ב-ד-י-ו-ק מה שמעכב את הגאולה... מריבות בינינו...על דברים טפשיים כל-כך... [ליצירה]
- [ליצירה] מילות-סיכום: לאלפא: Escher זה הצייר, לא? זה שצייר את הפרדוכסים השונים (ברווזים שהופכים לדגים וכו')? טוב, כפי שאת אמרת- "אם לא- אז לא"... בכל-מקרה, אנסה להשיג את הספר. לזר ולאיש: תודה רבה גם על תגובותיכם שלכם, ובמעמד חגיגי זה, מתכבד אני לנעול את הפורומונצ'יק החביב! לילה טוב לכולכם, הראל. [ליצירה]
תגובות