אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
אני כבר מזמן למדתי להנות משירים בלי ממש לבין אותם.
מי אמר שצריך להבין שירים?
אפשר להנות מהמילים, מהצלילים, מכל משפט בפני עצמו, אך לרגע אל תדמה לעצמך שיש בידך הכח להבין את ההקשר המלא בינהם, וגם אם חשבת שהבנת- טעות בידך, ברב המקרים- הבנת מה שרצית להבין.
שירים צריך להרגיש, לנשום, אבל להבין?
יומרני משהו.
ואולי הבעיה היא בי, לא יודעת...
[ליצירה]
סוערה,
אני חייבת להודות שבהתחלה היה לי קצת משעמם ולא הבנתי מה מצאת טעם לתאר בשלוש פסקאות איך הראש שלה זז עם המוזיקה...
אבל אחר כך...
אין עליך, סו, אין.
[ליצירה]
ואז...
כשאף אחד לא מתקשר,
או שולח הודעה,
או מייל מעניין.
כשכל אנשי המסנג'ר שלנו מנותקים, או עסוקים, או בטלפון, או סתם "לא נמצאים".
כשאנחנו ממש ממש לבד...
רק אז אנחנו כותבים את המונולוגים הכי יפים בעולם.
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
תגובות