[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
מישהו יכול להסביר לי?
(כתוב יפה. )
פשוט לא ממש ירדתי לסוף דעתך..
(אם הכוונה לחודש חסר ומלא שתלוי בקידוש הלבנה שלנו.. נדמה לי, שזה מבטא קידוש החודש בידי שמים או בידנו.)
[ליצירה]
מזכיר לי שירי זלדה
ככה: בבית הראשון המילה דם בוטה. (מילים כאלה אם מפזרים על ימין ועל שמאל מאבדים מעוצמתם) כאן תחליפי אותה.
חולות זכוכית - אהבתי !!!
חץ נושך? את מפנטזת, אבל מותר לך.
כדאי שתפרידי בבית האחרון בין 'עורב' שורה 4 ל 'אך'.
את חוזרת הרבה על ה"לו רק" וזה מצויין. ("ו-לו רק" ה ו' ממש במקום)
בשיר כזה אין כמעט מקום לדיוקים.
בקשר למה שאמרה תחיה(?) אז משוררים של היום לא יותר חופשיים. בכלל לא. אני משוכנע שריה"ל היה נשאר משורר גדול גם בתקופתנו אנו, המודנית. כמוהו שאר אבירי השירה, כותבי החרוזים, המשקלים והכבולים בכללי שירתם למניהם. להפך נראה אותך, אותי וכל כותב מודרני כזה או אחר כותבים כמוהם...
רק אז תוכלי לדעת שכתיבתך מודרנית ומשוחררת באמת. (למרות שזה לא מחייב)
כותב מודרני היום - טוב עדיף לא לדבר.
[ליצירה]
עדין מאוד
זהירות שביר, מה אם ביקורת בונה?
עמוד השידרה של העולם יבש, נוקשה, מנוון, חסר גמישות. הכותבת מזהה וכואבת, אבל היא לא משוחררת מאותה מציאות. על כן באה הפנייה ל "אתה"
שכן דרכו היא מצליחה לחדור את קיר האדישות, לעיתים. בכוונה אין היא מפרטת את ה"רגשות" כי דברים כאלה מוטב להם שתיקות. בלי עמוד שידרה העולם אולי אינו יציב אך הוא זוכה בשיחרור, פורקן וחישה. עתה (חוזר למקורו) יוכל העולם לבנות את חוליותיו מחדש בעדינות וברגש אמיתי שאינו מתפוגג במהרה.
שיר מרגש ועדין מאוד למי שעוד מסוגל להרגיש.
[ליצירה]
הי!
לא זוחל אלא זחל.
לא הבנתי:
"וכאן מלמטה
כגוש של קיא
שפלטה האדמה החולה"
על מה את מדבר פה?
חוץ מזה אהבתי את המהפך החד בשיר.. ואת היחס המורכב לירושלים.
[ליצירה]
אהבתי
השורה האחרונה קצרה מדי ונתקעת. מעבר לזה אהבתי. לא הבנתי בבית הראשון: יכול להיות בין אלפי אנשים או בתוכך? הרי את מדברת רק על מקום אחד: הוא שבתוכך. תעבדי על זה. וזה לא קטע אלא שיר.
[ליצירה]
מוחמץ וחבל
נהנתי לקרוא, אבל הסוף היה חלש. הובלת אותי ל.. כלום, נדמה לי, מה הקטע של הטיפה הסגולית מה באת לבטא ועוד בהדגשה: "דע לך גם דע"
זאת ועוד. הטיפה מחשיכה? למה? ממתי? מה סגולי בזה? אז למה היא ליטפה בעדנה בתחילה?
יש לי הרושם שכתבת בלי רעיון. זה היה בסדר לו תוך כתיבה הוא היה מתנוצץ לך, אבל לא היא.
שב על זה שוב. חשוב על הטיפה היחידה :
למה השמים בוכים עליה? ונוטפים כך דמעות-גשם?
מה סגולי בה?
היא מבטאת כאב בעולמנו? כוחות אופל או כוחות יצירה וטוב?
או כל שאלה שעולה על דעתך, ונסה לסיים אחרת, עם מסר או תחושה עמוקה ומשמעותית .. אחרת זה מוחמץ וחבל! כתיבה פוריה.