הטרחת עט
בזבוז מילים
כתיבה לבטלה
כך כותבים הכל, במחילה
ואותי תוקפת חלחלה.
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר! [ליצירה]
- [ליצירה] שפוך חמתך לא לבטלה לא לחלחלה כן למחילה כן למילה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] חח במקרה שלך, אי אפשר להגיד שזה סתם להטריח את העט, וסתם לבזבז מילים, ובטח ובטח; שזו לא כתיבה לבטלה! אתה כותב נפלא, ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] מוחמץ וחבל נהנתי לקרוא, אבל הסוף היה חלש. הובלת אותי ל.. כלום, נדמה לי, מה הקטע של הטיפה הסגולית מה באת לבטא ועוד בהדגשה: "דע לך גם דע" זאת ועוד. הטיפה מחשיכה? למה? ממתי? מה סגולי בזה? אז למה היא ליטפה בעדנה בתחילה? יש לי הרושם שכתבת בלי רעיון. זה היה בסדר לו תוך כתיבה הוא היה מתנוצץ לך, אבל לא היא. שב על זה שוב. חשוב על הטיפה היחידה : למה השמים בוכים עליה? ונוטפים כך דמעות-גשם? מה סגולי בה? היא מבטאת כאב בעולמנו? כוחות אופל או כוחות יצירה וטוב? או כל שאלה שעולה על דעתך, ונסה לסיים אחרת, עם מסר או תחושה עמוקה ומשמעותית .. אחרת זה מוחמץ וחבל! כתיבה פוריה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים .הבעה מושלמת, ומחשבה הגיונית ובהירה מסופי שלי אני לוחץ את כף סופך [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מתרפק על השירים שלך (לא רק אני...) עדין מאוד וקולט מראות וקולות שאחרים לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי רחל תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...." בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות! (ציון: מי אני שאחלק ציונים?) תודה, בועז [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת סגנון פיוטי - זה לא משו, לדעתי. מבחינת מסר - זה בלי מסר. או שתסווג את זה בתור שיר בדיחה (ואז אגיב שלא צחקתי לרדידות) [ליצירה]
- [ליצירה] א שכנוע. אני מאמין (זה היה אמור לצאת פרצוף.. הכוכביות עניים ה-ץ אף וכן הלאה.) ה"התרגשתי באמת" מיותר, לדעתי, אם התרגשת הרי שנחוש בזה, אם כתבת את זה היטב, גם בלי. כך זה צריך להיות. הסיפור שלך, ז"א האסוציציה מצחיקה ויפה ואהבתי. כותבים גופם לא גופיהם. העיקר שנהנתי לקרוא קטע חביב ומסופר ברגש ולעניין, מקליט רגעים מיוחדים. [ליצירה]
- [ליצירה] את הרעיון אהבתי את דרך הביטוי מעט-מעט פחות. ( כי יצירה מלשון צורה.. לא משנה.) [ליצירה]
- [ליצירה] הוי אנשים כפויי טובה שכמותנו דוממים למה לא בכינו [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, זה מעט ארוך. אני מקווה שברור. צריכים לבחון מהי "יצירה יהודית" והאם כיום אנו מסוגלים ליצור שכזאת. חורבן המקדש הראשון הוא חורבן החומר. נטילת השכינה מגוף העולם צורותיו וחומריו מעצי התומר. מן ארזי הלבנון שתכונת הגודל שבם מקבילה לגודל האלוהי כמו ריצוף לסלון ואני מחפש את האומן שיביע בפסלים קטנים עוצמה בלתי נתפסת שיצר עבודה זרה יהיה גמד לידו כמו קוטן בית ראשון לעומת הבית השלישי שיבנה. אומן אשר בקצה אצבעותיו יש רטט שכזה לא יוצר יותר אומנות הוא בורא! ************ " וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים:(ה) וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו:(ו) וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים" רש"י בדבריו לא רק שאינו מרחיק מ"הגשמה" זו אלא דווקא מחזק אותה: "והבית אשר אני בונה גדול - לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו" ביאור רש"י את סיבת הזדקקות שלמה לחירם מתוך הצורך הזה לבנות "בית גדול" ל"אלוהים גדול", מחייב אותנו להבין שכנראה לחירם אומניו וחומרי הגלם שלו יש את התכונות המתאימות ליצור בניין המסוגל להחיל את גודלו של הקב"ה, ואכן יש תכונות חומר, צורה, ודרכי אומנות המסוגלים להחיל בתוכם גודל שכזה. ההבנה שהעצים והאבנים המיועדים למקדש ואפילו אומנות צורתם יש בהם תכונה מקדימה של "גודל" התואמת את גודלו של הקב"ה מחייבת אותנו למסקנה מדהימה המשנה את כל התפיסה המיסטית אליה אנו רגילים ביחס לבית המקדש. בהבנתנו ה"מיסטית" היכולת של בית המקדש להחיל את שכינת ה' נובעת היא מרצונו ומציוויו של ה' ה"מחליט" שבחומרים המסוימים ובצורות המסוימות הוא יתגלה. אכן מצד החומרים עצמם והצורות עצמם אין מאום המסוגל להחיל את ה', אלא שבאופן ניסי רצון ה' להופיע בהם הוא שמביא לכך שכך יהיה. אולם עתה מן השיח של שלמה אל חירם מלך צור אנו למדים שתכונת ה"גודל" המקבילה ל"גודל" האלוהי, היא תכונה עצמית בחומרי הגלם מסוימים הקיימת דווקא באלו המגיעים ממקור מחצב מסוים מאוד (מן הלבנון), והצורה המסוגלת להביע את הגודל האלוהי היא צורה הקיימת בכישרונם הטבעי של אומנים מסוימים בלבד (שמדברי שלמה אנו למדים שהם בעיקר מאומני חירם). ****************** לסיכום: צריכה להיות דרך לקחת את הערכים העליונים של המצוות לחיי היומיום ולהדפיס אותם במותרי הפרט הרגילים. במיוחד באומנות. דבר זה ישדרג את כל מערכת חיינו.הוא יהפוך אותה לדינאמית יותר וחיה. לא יהיה הבדל בין חיי הדת שלנו לתרבות; אלה וגם אלה ישאבו עוצמה של אינסוף. הסיבה היא כי הערך העליון שמאחרי המצווה יהיה גלוי ומורגש. האומנים ידעו להופיע את עוצמות היצירה והחיים האלה כך שזְהַב פַּרְוָיִם יהיה פרה ורבה כדם פרים. [ליצירה]
- [ליצירה] מומלץ בחום מושלם. והשילוב בין המטאפורה למציאות מקסים. הריני קד אפיים לזקנה שוחקת זו, וכן לכותב. [ליצירה]
תגובות