[ליצירה]
שיר נפלא, דימויים חזקים ומקוריים. הייתי עובדת קצת על המקצב של השיר ומשמיטה מילים מיותרות.
לדוג': ריקדי נשמתך (ולא ריקדי את נשמתך)
על גרגירי ים נידפים
פצעי רגלייך (עכשי נהיה במשקל רקדי נשמתך...)
בהצלחה!
[ליצירה]
אל תתני לזכרון
למשוך את ליבך
תני לו מקום בזמנו
כבדי אותו
הביני את עצמך אז
דעי לך
שאדם עושה את מה שהוא יכול באותו רגע
ועל כן חרטה מיותרת
תני לזכרון להיות מדחף
וזכרי שאת חבה לו
את מה שהינך היום
שמחי בו
שנני את מפת הסמלים והתובנות
שהוא הוריש לך
והיי גאה
על השרדותך
[ליצירה]
מתוקה
את צדיקה,
לכן אני משערת שכשאת מדברת על עוונות ושמלה מוכתמת את לא מתכוונת לזה...
השיר עצמו אמיתי, אמיתי מאד...
ואת יכולה להסתכל בפורום יצירה ב"להעלות בעיה" אולי סופסוף מישהו יתייחס...
[ליצירה]
זה מין הרגשה כזאת מובנת
אבל לפעמים מגלים שאולי אהב אבל לא מספיק...
מקווה שהממאים יגיע בצורה נעימה ביותר
והוא לא חי'יב להיות נסיך...(מה רע בגנן?....)
[ליצירה]
למשיבת נפש
נכון, נכון, נכון, ח"ו שהתורה היא בגדר של ספר פסיכולוגיה אצלי, אבל לדאבוננו מאז חטא אדם הראשון הקניית דברי תורה בנפש איננה מגיעה מיד לאחר קריאה, ולא הכל נהיר לנו, וק"ו שלא הכל מיושם אצלנו מיד. השאיפות גבוהות מאוד והדרך ארוכה מאוד ויש משברים. וודאי שהשאיפות הן ליישם. התורה היא חיינו, אבל שוב, הדרך לא פשוטה.
[ליצירה]
[ליצירה]
חה, אני לא מאמינה... בכבוד רב? יפה יפה. הורשמתי.
[ליצירה]
אני תוהה, נדמה לי שהדרוזים נאמנים לאדמה, לארץ , ומתוקף זה לשלטון הריבוני עליה, אולם אין להם נאמנות לנו, ליהודים בתור עם, אני לא בטוחה שהם לא היו מעדיפים לראות את הארץ ע"י ריבונות מוסלמית.
[ליצירה]
לשחף דרור
שחף דרור את צודקת, באמת אי אפשר לא ללהיאחז בדמיון, אבל לפעמים מרוב שכל כך טוב לנו שם אנחנו הופכים לחיות את הדמיון, מניסיון ממש, אתה בונה לעצמך עולם, ולא רוצה לצאת ממנו, ואז אתה לא יכול להיות מאושר בעולם שאתה הושמת בו, למדתי שעדיף למצוא שמחה בחיים כאן, ולא לברוח לעולם השני.
[ליצירה]
אתה ממש צודק! אני לדוגמא מנגנת על חליל, וכשאני עצובה אני מנגנת בו ומרגישה שעם כל תו העצב ננשף ממני והלאה, אותו דבר עם כתיבה, כאילו עם כל אות יוצא העצב ממני, וכשאני שמחה אני כאילו רוצה לאגור אותה בתוכי ולא להוציא אותה, זו תפיסה מערביסטית קצת, נקווה...