[ליצירה]
ובינתיים,
ובינתיים הזמן עובר, ויש עוד כמה דברים להוסיף לחשבון. ועכשיו גם שילמנו בגוש ק-טיפ (חה-חה). סך הכל, השירות היה אדיב, נחוש ורגיש. הלא כן?
--
וגם התגובות, כמו הוגבו היום. מה לנו ולחשבונותיו, ההליכה לאיבוד בקונספציות האלוהיות שרבנים ממציאים ולא נותנים לנו לצאת מהן, המציאות שלנו, בעצם, לא משתנה כל כך.
רק שתהיה שנה טובה יותר, ושנהיה שמחים, ושנקבל גם קפה ועוגה, אמן.
[ליצירה]
אוי, אל תהיו קטנוניים. שכחתי לשים חיוך. אז הנה:
(;
שי, הזכרת לי את הילדות היום בקיטנה, אפינו פיתות ואז אכלנו אותן, עם שוקולד. והן בכוונה ליכלכו את כל הפה ואת כל הסביבה במרחק של קילומטר, ולאחת התלכלכו אפילו הרגליים.
[ליצירה]
בטח שפיספסת.
צהוב. הכל צהוב.
אם שותים בירה ואוכלים בוטנים, הרבה יותר קל לעבור בפעם הראשונה את כל העניין של פירוק האטומים והרכבתם מחדש במקום אחר. הנה ציטוט, יש לי רק את האנגלית, מצטערת:
Ford Prefect said: "I bought some peanuts."
Arthur Dent moved, and groaned again, muttering incoherently.
"Here, have some," urged Ford, shaking the packet again, "if you've never been through a matter transference beam before you've probably lost some salt and protein. The beer you had should have cushioned your system a bit."
לפני-כן הוא אמר לו גם לשתות הרבה בירה, אם אני לא טועה, כי זה מרגיע, בשביל זה.
(היי, מה זה, הוספת קישור? נו, נוסיף. אל המקור ממנו לקחתי את זה.)
[ליצירה]
אבל אסור.
אסור לעשות את זה. כי מה אם נגלה שלא? בכל מקרה, זה סתם מדכא לבכות על החלב שנשפך. וגם כי אי אפשר לדעת. וכולנו גאונים בדיעבד. מכל החלטה, ולו קטנה, שאנחנו עושים - מסתעפת עוד דרך. החיים שלנו מורכבים מצמתים (?) - ואי אפשר לחזור. אנחנו בנויים מההחלטות שלנו, הן אנחנו. לא תמיד יכולנו לבחור בצורה אחרת, מכיוון שזה האופי שלנו, ולכן גם אם מאוד היינו רוצים, בהסתכלות לאחור, לבחור אחרת - לא היינו מסוגלים לעשות זאת בזמנו.
זהו. אני חושבת.
תגובות