עיט
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מהמם! ציורים יפים מאוד! (גימור חלק!) מחזק את המסקנה שכשרון ציור וכתיבה הולכים יחדיו... [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לארבעת החזותיים: אלול, זה ממש נפלא. הכי אהבתי את הפנג שואי, אני חושב. לא יודע למה.. אבל כיף לגלות שלא רק לכתוב אתה יודע היטב:-) [ליצירה]
- [ליצירה] העיט הוא עוף דורס ויש לו יצרים אכזריים, שהבורא נתן לו. זה אחד הטעמים לאיסור אכילת עוף דורס, אגב... לא התכוונתי ל"רשע" ממש, אבל התכוונתי למידת האכזריות בו. וגם אם לא - הציור עצמו פשוט מקסים, אבל הברק הזה כמו נותן תחושה שהעיט בוהה באוויר, ללא הבעה, כמו פוחלץ... בתור אחת שמציירת אני יודעת שאחד הדברים הכי קשים בציור זה לתת את ההבעה, ולהביע אותה, בעיקר בעיניים. תראו מה עשיתי לדולפין שלי (והתגובות שם)... ובציורים נוספים שלי, שלא פרסמתי פה, אפשר לראות דמויות מצוירות - אך ללא הבעה משמעותית, סתם - בוהות בחלל... ולפעמים זה קצת הורס ומאבד את האפקט.. אולי זה גם בגלל שזה פרופיל, וגם ה"גבות" לא נמצאות בשום תנוחה של "הבעה"... אבל לי זה טיפה הפריע... ושוב - הציור עצמו מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת יפה. דוקא בציור הזה נראה שיש בו (בעיט) סוג של תבונה . מה שנראה לי נכון עקרונית . (יכולת ראיה חודרת...) הלואי שהייתי יודע לרשום כך... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ציור מדהים! ולנשמת כל חי- עוף דורס הוא לא רשע. הרשעות זו תכונה שאנחנו, בני אדם, הלבשנו עליו. כמו שדולפין הוא ממש לא חיה תמימה. יש בה אפילו צדדים תוקפניים.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד!!! רק משהו בעין שלו הפריע לי, הברק קצת מכסה את המבט, ואין לו את הרשעות הזו של עוף דורס.... טוב, אבל מי אני שאדבר, את הדולפין שלי עשיתי בלי כוונה מרושע כשהוא אמור להיות תמים... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! רישום מוצלח לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! יש תחום שאתה לא מוכשר בו???? כל הציורים יפים עד מאוד.. תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה הכי עשה לי את זה ביצירה הזאת?? הנוצה. סחתיין עליך, ואני מקווה שאתה עובד בתחום כי אחרת אתה פשוט כישרון מבוזבז [ליצירה]
- [ליצירה] אייי רישום יפה.. העין קצת שטוחה, אבל המקור פשוט מצוין ) [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר, נו מה חדש. נהדר כתמיד, אבל מותר לשקר לעצמנו רק קצת. עוד מעט, כשתתגברי, אז ברור שאת לא ירח ולא מדבר, מספיק לקרוא אותך בשביל לדעת. [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר!! איזה יופי של דבר.. [ליצירה]
- [ליצירה] נדמה לי שמעולם עוד לא הצטרפתי אל קודמיי. ובכן, הגיע הזמן... פשוט כיף, התמונה הזו. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטרף לאיחולים שלך ומקוה שתמשיך להתקדם תמיד (מקוה שאתה נעזר במורה טוב או באנשים טובים שבאמצע הדרך), ושוב, תמשיך לשלוח לנו מוסיקה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוח כמה נפלא! כמה פיוטי! הצחקתני. [ליצירה]
- [ליצירה] זו שאלה גדולה לדעתי. קצת לא ברור לי עדיין אם המשוואה של: "אדם פתוח=אדם מאושר, אדם סגור=מסובך ומוחמץ" נכונה או לא, זאת אומרת, הלוגיקה פה מאוד חזקה - מי שלא מוכן להחשף נובע מכך שיש לו מה להסתיר יוצא מזה שיש לו בעיה שהוא לא יודע איך להתמודד איתה, ומכאן ניתן להסיק שאם רק היה נפתח לאחרים היה מוצא מזור למכאוביו. חזק, אבל אני עוד לא בטוח. את תחושת ההתערטלות שבאה לאחר ההחשפות ומותירה אותי נדיף ופגיע אני שומר לזמנים נדירים ומיוחדים ומצד שני אני כן רואה ברכה בהתמודדות האישית, לבד, לפעמים. שמא תאמרו: לא היה צורך להרגיש פגיע לאחר הגילוי אם כולנו היינו בעלי כוונות טובות, זהו שאני לא בטוח, ולא רק בגלל שלא כולנו בעלי כוונות טובות, אלא גם בגלל שאפילו כוונות טובות צריכות צלף. (אהבתי את מה שכתב יאיר שגיא בכיוון.) אבל כמו שהתחלתי, שאלה גדולה. והכתיבה נהדרת אגב. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מוזר. את מזכירה לי שיחה ששמעתי פעם בין שני חברים שלי שאחד מהם ניסה להסביר לשני מה אנשים מרגישים כשהם רוקדים כי השני פשוט לא היה מסוגל להבין למה אנשים חשים צורך לקפוץ ולהזיז את הגוף בתנועות משונות כשיש מוסיקה. 'לא מבינה למה הם צוחקים...מנסה להבין את הכיוון של המחשבה שלהם...מנסה לחשוב אם זה הגיוני...' כמה שזה מוזר... ואני מנסה להבין את כיוון המחשבה שלך... איך אפשר שלא להבין? כתבת יפה מאוד והכתיבה נגעה בי. [ליצירה]
- [ליצירה] את צודקת צופיה, למרות שאני שומע את זה בראש אחרת, לא יודע אם לכך התכוון המשורר אבל לי השורה הזו נשמעת כמו סוגריים ארוכים שנקראים בנשימה אחת במין מלמול... את מבינה למה אני מתכוון? בכל אופן, קשה לומר שזה הורס את המשקל. מה שהורס בשבילי את המשקל זה לפעמים הברה מיותרת שלא נבחנה מספיק בקפידה וגורמת ל'צליעה' בקריאה מתוך הפרעה בזרימה. שבע הברות לא מתפלקות בטעות... אבל, כמובן שאפשר היה גם לחלק כמו שאמרת וכל הפילסוף שלי שווה קדחת. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב מאין כמוהו. הכתיבה משובחת מאוד. אני מוכרח לציין את 'ומעיניה של רחל שלי' עד 'יפיה נותר כשהיה' כמשהו נפלא במיוחד, אם כי הייתי שוקל להוסיף: 'והנה' (היא לאה) כדי לחזק את הקונוטציה לפסוק (אם לכך התכוונת באמת). לא הבנתי את המילה 'כשמעדה' בניקוד שנתת. ושוב, הדברים עצובים וקשים עד מאוד. [ליצירה]
תגובות