[ליצירה]
צריכה אדמה לרצות,להלחם לשחרורה
על השתלטות בני האדם
בחוצפתם קוראים לה בשמות רבים
ורבים על שיכותה\ם
צריכה האדמה לזעום שיעבודה
קודחים בה ללא רחם
נוטעים ועוקרים,פורסים מלכודות
משתמשים בה כבשלהם
צריכה האדמה לצרוח עיפותה
קוברים תחתה יצורים בקצב מסחרר
ודברים שאינם מתכלים מגרדים ,מכערים,נערמים
בני אדם מנתקים עצמם מן הטבע
[ליצירה]
השבת המיוחלת עומדת על סף ביתי
ואני פותחת את הדלת אך מתחננת
אנא את שהותך קצרי
נרות השבת מצלילות דמויות שחרחרות על קיר רועד
האוכל מתיז זעם נדכאים על מפה
"בנים גידלתי" צועק אבי
ומנער את אחי מהמיטה
לתפילת שחרית איחרת
לפחות תגיע למנחה!
אורחים מגיעים
משאירים קליפות גרעינים על הספה
ומי מנקה,אם לא אני?.........
הסעודה מגיעה משיבה דיון בכח על הכסא
הפיהוק נחבא אל הכלים
לוחש לזמן :"תכמן"!
השכנים מפריחים יונים מזמרות
והשבת
עודנה כאן
[ליצירה]
שד השדה מצחקק מבעד גזע עטור קווים
חומד לצון,זורק לעברך מילים
אתה נחבט,תופס,מביט לצדדים
משאינך רואה דבר,ממשיך בעבודת חקלאים
חורש וזורע,מחכה לפירות עמלך
לפתע ידך זזה ונכתבים מאליהם שירים
מילים שלא ידעת מתחרזים לחרוזים
אתה מביט בתמהון ותופס בשני ידיים לומר "שלי"
משהו פוגע בראשך
מילה מצחיקה,מתגלגלת
המילים מתעופפות מידך,נסות למחברת אחרת
שדה חרוש כציור,תעלות ריקות חורצות עשבים שוטים
אתה מביט מבולבל,מדוע?,הרי הלכת לפי הכללים!?!
מראה מסנוורת מרחוק
מלמדת אותך היפוכים והשתקפויות,אתה עוצם עיניים
ומילים שחורות עומדות אחת מאחורי השניה לסרוגין מחליפות עצמן בצבעים זרחניים
שד השדה מתקרב
ממשש את ראשך,מקשיב לדופק המהיר,מקשיב לרחשי ראשך בודק האם עוד עובד אתה שדה מבוים
שיניו הזהובות בורקות הארה ,להפיג תמהונך,מכניס לך סטירה,ועוד סטירה...,עושה ג'אגלינג עם ניקוד מכניס לך פסיקים למחשבות עומד על הראש
ונעלם
[ליצירה]
פתאום הוא מדבר ב"אנחנו"
כשרוצה לפתוח את פיו לנשיכה
מה קרה דון ג'ואן
פתאום צריך אתה תמיכה?
אני המשכתי את חיי
מנפנפת שכמוך מעליי
מלטף גבי שלוף ציפורניים
מתלונן דמך שקוף כמים
לך תמצא לך אחרת
שתאהב התעללות
ותוכלו לצאת ביחד
אולי תזכו ל"התעלות"
[ליצירה]
דרך כלל לא
נמצאת בבטן הר
אומרים שפעם ב-10 שנים הוא מתפרץ
ותחמוצת צהבהבה פורצת החוצה
מבעבעת עקבות של סיפור עבר הנוצר בהווה
מישהו סיפר לי שהשמים צובעים עצמם אדום
מאימת עתיד ,שיצורים מעטים מוכנים לשכון סמוך למקום
ארזתי מעט צידה לדרך ויצאתי בשביל דרך שסופו ידוע
צילמתי במוחי סימני דרך (או אז יחלתי לתמרורים),למרות תחושת השליחות המיוחדת,רציתי להרגיש שמישהו היה פה לפניי,לדעת שעקבותיי לא יחידות באזור השומם והמצחין סביבי,נשאתי עיניי למעלה
דמיינתי שהשמים הם מים והשתקפותי קיימת בם
מרגישה שמראה חשובה בטיול מפרך זרוע חוויות מלמדות,משהו בי חייך בעת שדמיינתי את הרעיון.
ככל שאני מתרחקת מדרך מוכרת ,רחש הטבע מעורר בי פחד קדום,זה מפתיע אותי כי ציפיתי לשלווה.
אני נושמת ונושפת כאילו מודיעה לעצמי שאני כאן,שזה מציאותי,שומרת על ערנות.
הסקרנות שאיתה יצאתי אט אט הופכת שעמום
היעוד נראה לי מופרח ומיותר
ואיני מבינה מדוע עשיתי מעשה כה טיפשי ויצאתי למסע כזה לבדי
מחט היאוש רוקמת בגופי חששות והשממה נראית לי אין סופית
אני נעצרת ,מתיישבת על סלע ,מביטה לאחור בחשש
משהו בי מפחד שאיני יודעת את הדרך חזרה ואיתני הטבע מתעתעים בי במקום לשקף לי מפה.
[ליצירה]
עומדת נפעמת מול המילים ששפכת למרגלותיי
מדברת אל הסלע שישפוך מים זכים לטהר את הרגע
משילה נעלי יהלומים
ומביטה אל אש אהבתך בינות עץ קוצני
להבה לוחשת סוד ודורשת נאמנות
עשה למעני קסם
הראה לי כוחך
הכניסני אל הארץ המובטחת
ואהיה לך
אשה
תגובות