קח אותי איתך
למקום אליו עיניך שטות
חולמניות
כל פעם שאתה בורח
מהסערות שלי
ילד.
מה לך אצל הים...
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי במקום שהוא יקח תקחי את עצמך א-ליו? והים הוא נפלא יש בו המון קשה לי להבין את השא-לה... [ליצירה]
- [ליצירה] וווווווווווואו זה מדהים!!! התחברתי לזה מאד מאד! התרגשתי..... [ליצירה]
- [ליצירה] כזה יפה, שבא לשוט לאותו מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, עוד נקודה להתייחסות: שיעור ספרות?!... משכילים החתולים האלה(או המסמרים האלה)... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אלא במה שיש בו אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן. אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו? התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור. פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו. נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר. מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי [ליצירה]
- [ליצירה] : ))))) [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] אילה. אני מבינה את הכאב והתסכול שלך, ואת הרצון שלך להשמע ולהתקבל. אני מקווה בשבילך שתצליחי למצוא את הבמה הנכונה והטובה ביותר, בשבילך ובשביל הקוראים הפוטנציאליים. נ.ב. אני מאמינה שהחדרת האמונה ביכולת האישית היא לא רעה חולה אמריקנית כפי שניסית לטעון, אלא השקפת חיים שמיועדת לעזור לאדם להפיק מעצמו את מה שיש בו. גםאם לא נולדת להיות אחת מהענקים - לא נורא, אבל בגלל זה אל תפסידי את להיות הטוב ביותר ש*את* יכולה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא בטוחה שהבנתי מה עניין המוות והקפה [ליצירה]
- [ליצירה] טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] אתה משש משועמם, הא? [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר, אז האמת, שבסדרה המצויירת מר פלפל הוא האדם הרציני, השקול, המבוגר והיבש, שלא מסוגל להבין את העולם הקסום רווי הדמיון וההרפתקה של גב' פלפלת! מר פלפל הוא פשוט בוק מושלם, לכן"הנה מר פלפל, רק הוא לא ידע (לא! ת-דדה) את סוד הקסם - כפית הקסמים הקטנה!! [ליצירה]
תגובות