כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כן... וואו! זה הקטע הכי יפה שקראתי בזמן האחרון! זה גרם לי לחשוב... וללמוד... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא יכול לומר שלא צפית את התגובה הקודמת... [ליצירה]
- [ליצירה] הלא. ה'לא' שובר את תחילת התיאור הראשון של ענני הזהב. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קריאה ראשונה. אני עוד מאכל. שורף את המילים כדי להתאים אותם אלי. ומרגיש שיש כאן משהו גדול ממני, משהו שאני צריך ללמוד ולא רק להחליק מעליו כמו גשם על חלון. אני פתאום מוצא את עצמי מוזאי, מלא בהשראה. אני נמשך אל תוך השיר. האם מקרה הוא שאני מקשיב למודי בלוז עכשיו? [ליצירה]
- [ליצירה] מי צריך שאלות מחץ כשיש עולם פנימי בוער?! הכל צפוי והרשות נתונה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חובב אגוזים באופן כללי (הממ... קשיו...), והשיר העלה בי את התמיהה: האם את יודעת שאסור לאכול אגוזים בראש השנה כי אגוז = חטא בגימטריא? מעניין אם זה ישפוך אור או רק ירוקן חושך... המשך חג נעים ושמח. [ליצירה]
- [ליצירה] גוונים כמה טוב להתקל בצבעים הלשוניים שאתה מצייר. הפרטים שלך מדהימים, איך אתה מגיע לכל הקצוות האלה? [ליצירה]
- [ליצירה] קטוע. [ליצירה]
- [ליצירה] מה שמעות בסה"כ מהלך השראת ההשראה עלי, זה הכל. אין צורך לעשות מזה סיפור גדול. [ליצירה]
- [ליצירה] חן עגום (ומובן...) כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי. הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור. מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר. [ליצירה]
תגובות