[ליצירה]
יעלי, אני מצטרפת לא ב ג הלוי.
אני שונאת אנשים באתר שמרשים לעצמם לרמוש כתיבתם של אחרים.
צופיה - אז מה אם את עורכת???
אני דוקא רואה בעין יפה את פתיחת השיר בו' החיבור. זה מראה שיש משהו לפני.. שהשיר לא מנותק מהמקרה עצמו.
חוצמזה, אם לא ידוע לך, יוצרת מוכשרת שכמותך, לפעמים דוקא השימוש בפסיקים אינו אלא קוטע את השורה.
מה גם שהשימוש בסערה כדבר טוב - שובר את הרעיון המוכר, והוא זה המוסיף נופך לשיר.
וצופיה, על הערתך האחרונה רק הוסיף, שמה לעשות שהסוף נדוש?? לכולם אהבות ולב שבור..
[ליצירה]
ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן.
כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך.
וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע.
ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין.
פשוט נאמין.
[ליצירה]
איתך. בכל מילה.
כל הזמן שואלים אותי איך אנו יכולים לומר "לא נשכח לא נסלח"? הרי אנו צריכים להידבק במידותיו של הקב"ה שהוא סלחן וכו'. ואני עונה שבמישור הפרטי - אם נפגעתי - אסלח. אבל איני יכולה למחול על כבודה הרמוס של התורה. של האדמה. של הארץ. איני יכולה.
תודה על הכתיבה הנפלאה. עודדתני.
[ליצירה]
כתוב טוב. (יש כמה תיקוני לשון קטנים שאם תסדר זה יהיה הרבה יותר טוב, כמו למשל: "כאן בחברון נטבחו יהודים, ואילו כאן בדולפינרויים בתל-אביב היה עוד פיגוע רצחני"
למילה "אילו" אין כאן מקום.)
בכל מקרה הקטע מביע המון. המון אמת. המון כאב, והוא דרש ממני להביע המון הזדהות.
תגובות