בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שי, זה אדיר. צחקתי ונהנתי!... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. מאיר, זה מדהים. אין ספק שאתה עושה לי את זה כל פעם מחדש.. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, כרגיל, מתעלמים מההערות המעצבנות, למרות שהן כתובות בידי אומן. כן, אולי יש כאלה שצוחקים ומלהגים, אבל לנו זה כואב. אנחנו בוכים על החורבן. בוכים בשביל כולם. גם בשביל מי שלא יודע לבכות כשצריך. וגם כשחלילה ירצו לפנות את קדומים ובית אל אנחנו נעשה הכל (...) כדי לנסות למנוע. ועד הרגע האחרון, כמו תמיד, נאמין. פשוט נאמין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פחות ציני ויותר דורסני. זה לא זלזול בדור הבונים, זה פחד מפני העתיד, וזה חיזוק של ההקרבה שלהם מול ההקרבה שלנו. נכון שזה העתק מושלם של שיר אחר, והיצירה לא עומדת בפני עצמה, אל זה חלק ממה שגורם ליצירה אכן להיות חזקה ומשמעותית. אני כן אהבתי. וזה בלי להיות חיילת.. אז אולי אני גם אדיוטית.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף. השיר יפה, אבל (וחייב לבוא אבל..) מצד אחד אתה מתאר את הציפייה שלך לדבר קדוש "במלוא הדרך ועוזך", ואח"כ אתה מעט מזלזל "מדעו אחרו פעמי מרכבותיך מדוע בוששת לבוא". אולי זה לא אמור להישמע מזלזל אבל למי שיש קשר עם התנ"ך זה אמור להדליק נורה אדומה... הרי דבורה צוחקת על אם סיסרא כך. כדאי לשנות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה באמת שיר מיוחד, ואני מסכימה עם הדס שצריך לקרוא שוב. מזל שנקדת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מבינה את ההרגשה. לפעמים אנחנו בטוחים שיש מסביבנו חברים טובים, שנישאר בקשר לנצח, ואחרי רגע, נדמה כאילו ה"מצח" חלף... ופתאום נראה כאילו כלל לא היינו מעורים בחברה הזו, שחלפה. היטבת לתאר את התחושה. יהיה טוב! :) [ליצירה]
- [ליצירה] ביטויים יפים. מעצימים את השיר. שתפילתך תתגשם! [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, די! אני מכירה אישית את א ב ג הלוי, ואני המלצתי לו על שירתך. אוהבים אותך!!!! (לפחות אני..) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל מה אתה באמת??? מדהים איך קל להתחבר לכתוב הזה. (לא מצליחה אפילו לבחור מה הייתי רוצה.) נהדר. [ליצירה]
תגובות